לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי ט"ז תמוז תשע"ט

מסכת ערכין דף ל"ג

דף ל"ג ע"א 

משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות – שנאמר 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה', בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן. וכן אם היו עליה והן מעורבין שבט בנימין ביהודה ושבט יהודה בבנימין אין יובל נוהג, שנאמר 'לכל יושביה' בזמן שיושביה כתיקונן ולא בזמן שהן מעורבין.

בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות – שנאמר 'מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך', והלא עבד עברי עובד שש שנים, אלא שש לנמכר ושבע לנרצע, וכך עשו שנאמר 'וישמעו וישלחו'. ולפי שירמיה החזירן, ויאשיה בן אמון מלך עליהן.

בתי החצרים נותנין להם כח יפה שבבתי ערי חומה וכח יפה שבשדות – נגאלין מיד וכל שנים עשר חדש כבתים, ויוצאין ביובל ובגרעון כסף כשדות, שנאמר 'על שדה הארץ יחשב', הקישו הכתוב לשדה אחוזה שיוצא ביובל ובגרעון כסף. ואין צריך להמתין שתי שנים כשדה אחוזה, שנאמר 'גאולה תהיה לו' מיד.

המקדיש בית בבתי החצרים וגאלו אחר מיד הקדש, ופגע בו יובל בשנה שניה – לרב הונא יוצאה מידו של לוקח וחוזרת לבעלים ביובל, שנאמר 'וביובל יצא'. אבל אם לא גאלו אחר אינו יוצא, שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון, שלמדים בק"ו מבן לוי שיפה כחו בממכרו והורע כוחו בהקדשו. ולר' אושעיא אינו יוצאת מידו של לוקח, שהכל היו בכלל ונתן הכסף וקם לו, שהלוקח כלום מיד הקדש יקום המקח בידו לעולם, וכשפרט לך הכתוב בגואל שדה אחוזה של אחרים מיד הקדש שיוצאה מידו ומתחלקת, זו הוציאה תורה מכלל זה ולא אחרת.

שדה מגרש של הלויים ובתי ערי חומה שלהם – גואלין לעולם ויוצאין ביובל. אבל מכר שטרות ומטלטלין, אינו יוצא ביובל, שנאמר 'ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו', ומה תלמוד לומר 'ממכר', ממכריו יוצא בחנם ואין הקדש יוצא בחנם אלא בפדיון.

המוכר בית בבתי החצרים ופגע בו יובל בשנה שניה – יוצא ביובל, שנאמר 'וביובל יצא'.

דף ל"ג ע"ב 

אלו הן בתי החצרים: עיר שאין בה אלא שתי חצירות של שני בתים, אע"פ שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון, הרי הן כבתי חצרים, שנאמר 'בתי החצרים', איני יודע שאין להם חומה, מה ת"ל 'אשר אין להם חומה', אף על פי שיש להם חומה כמי שאין להם חומה. וכמה בתים שנים, חצירות שנים, שתי חצירות של שני בתים.

לשיטת רבי, ישראל שירש בתי ערי חומה מאבי אמו לוי, או לוי שירש את אבי אמו ישראל – אינו גואל אלא כישראל, והיינו שאם מכרה תהא נחלטת ללוקח לסוף שנה, ואינו גואלה לעולם כלוי, שנאמר 'כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם' 'ואשר יגאל מן הלויים' עד שיהא המוכר לוי וערי הלוים. ולחכמים דין גאולת עולם אמורה בבתי הלויים וא"צ שיהא המוכר לוי, לפיכך ישראל שירש מאבי אמו גואל כלוי, ולוי שירש את אבי אמו ישראל גואל כישראל.

לוי שמכר מאחוזתו, גואל לעולם – בין אם מכרה לישראל שהורע כוחו (שהישראל אינו גואל לעולם) בין אם מכרה ללוי שיפה כוחו. לוי שהוא ממזר או נתין אינו גואל לעולם (לשיטת רבי שרק הלוי גואל), שנאמר 'מן הלוים' ולא כל הלוים.

אין עושין בערי הלויים שדה מגרש ולא מגרש שדה, ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש – שנאמר 'ושדה מגרש עריהם לא ימכר', ואין לפרש כפשוטו שאינו נמכר, שנאמר 'גאולת עולם תהיה ללוים' מכלל שהוא נמכר, אלא שלא ישנה. ובערי ישראל, לת"ק דינם כערי לויים. ולרבי אלעזר עושין שדה מגרש מגרש שדה, מגרש עיר אבל לא עיר מגרש, שלא יחריבו את ערי ישראל.

הכהנים והלוים מוכרין לעולם (י"מ אפילו בשנת היובל וי"מ לאו דוקא). וגואלין לעולם – שאם מוכר שדהו מותר לגאול בפחות משתי שנים, ואם הקדישה ולא גאלה אינו יוצאת לכהנים ביובל, ואם מכר בתי ערי חומה אינו נחלט, שנאמר 'גאולת עולם תהיה ללוים'. ואע"פ שאין עושין חומה לערי הלויים, משכחת לה כשנפל להם בגורל הן ומגרשיהן כשהן מוקפין חומה, ומכרום הלוי קודם שנסתרה.

ערים הניתנים ללוים, אין עושין ערים קטנים – לפי שהן ערי מקלט, וצריך שיהא שם יישוב לבית מנוס לרוצחים. ולא כרכים גדולים, לפי שמתקבצין שם מכל מקומות לסחורה ותהא רגל גואל הדם מצויה שם ויארוב את הרוצח ויהרגנו, אלא עיירות בינוניות בלא חומה.

עיר שהוקף ולבסוף ישב חשוב עיר חומה – אבל אם ישב ולבסוף הוקף לא. ודוקא אם הקיפוה עובדי כוכבים, אבל אם הקיפוה ישראל לאחר שכבשוה, או אפילו אם הקיפוה גויים לאחר שכבשוה ישראל, אינה עיר חומה, שנאמר כאן חומה ונאמר להלן 'כל אלה ערים בצורות חומה גבהה', מה להלן שהקיפוה גויים קודם לכן, אף כאן.

*************

שבת קודש י"ז תמוז תשע"ט

מסכת ערכין דף ל"ד

דף ל"ד ע"א 

כהן שהקדיש שדה חרמו – לא יאמר הואיל ויוצא לכהנים והרי היא תחת ידי תהא שלי, ודין הוא בשל אחרים אני זוכה בשל עצמי לא כ"ש, ת"ל 'והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה' כשדה החרם', מקיש שדה חרמו לשדה אחוזה של ישראל שיוצא מתחת ידו ומתחלקת לכהנים. ואע"פ ששם אין לו אלא חלק אחד וכאן רוצה לזכות בכולו, היה צד לומר שהיא אחוזתו ויהא לו רשות לגאול לעולם, תלמוד לומר 'אחוזתו' ולא חרמו.

הדרן עלך המוכר שדהו וסליקא לה מסכת ערכין

*************