לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי כ' אלול תשע"ט

מסכת מעילה דף ג'

דף ג' ע"א

הנהנה מן החטאת בעלת מום כשהיא חיה – לא מעל עד שיפגום, שמכיון שקדושת דמים היא לא מעל עד שיחסר מדמיה. וכשהיא מתה – כיון שנהנה כל שהוא מעל מדרבנן, ואפילו תמימה שמתה מעל מדרבנן, אע"פ שמחיים בדלין הימנה.

חטאות המתות ומעות ההולכות לים המלח – אסור ליהנות מהן מדרבנן, אבל אין מועלין בהם אפילו מדרבנן, הואיל ובחייהן בדלין מהן.

כל קרבנות העוף אע"פ ששינה במקום מליקתן או ששינה בהזאתן אין מטמאין בגדים בבית הבליעה כנבילה, ומועלין בהן – חוץ מחטאת העוף שעשה למטה כמעשה חטאת העוף לשם חטאת, שאין מועלין בה, שהרי יש לה עכשיו היתר אכילה לכהנים.

כל קרבן עוף שהיה פסולו בקדש – כגון אלו ששינה מקום מליקתן או בהזאתן, אינו מטמא בגדים בבית הבליעה. וכל שלא היה פסולו בקדש, כגון שעבר זמנו או שיבש גפה או נקטעה רגלה, דינה כנבילה מחמת המליקה ומטמא בגדים בבית הבליעה.

שיטת רבה (לעיל ב:) שקדשי קדשים ששחטן בדרום ועלו על המזבח ירדו גם לרבי שמעון – נדחית, שכן שנינו בזבחים שכל שהיה פסולו בקודש אם עלו לא ירדו, ומשמע גם אלו ששינה מקום שחיטתן (כדין עוף ששינה מקום מליקתן שנשנה קודם לכן).

דף ג' ע"ב

הקדיש בהמה להקריבה עולה בבמת יחיד בשעת היתר הבמות, ונמלך והכניסה לפנים לעזרה להקריבה במזבח – קלטוה מחיצות של עזרה לכל דבר, וכמי שהוקדשה מתחלה להקריבה למזבח, שטעונה צפון וכל דברים הטעונים בקדשי מזבח, ונפסלת ביוצא ובדרום ובשאר פסולין הנהוגין בקדשי מזבח.

ואם שחטה בדרום, ועלתה על המזבח – נסתפק רבי אלעזר אם אפילו לרבה הסובר (לעיל ב:) בכל קדשים ששחטן בדרום שאם עלו ירדו, כאן לא ירדו, שמחיצה כתקנה פסלה, אבל מחיצה שלא כתיקנה, לא פסלה. או שמא גם לרב יוסף שבשאר קדשים לא ירדו, כאן ירדו, שמחיצה כתיקנה קלטה, מחיצה שלא כתיקנה לא קלטה. ולא נפשט.

זריקת פיגול – אינה חשובה כזריקה כשרה להוציא את הבשר מידי מעילה בקדשי קדשים, ואינו מביא את האימורים לידי מעילה בקדשים קלים.

השוחט את התודה לפנים ולחמה חוץ לחומה – לא קדש את הלחם. שחטה עד שלא קרמו פניה בתנור, ואפילו קרמו כולן חוץ מאחת מהן – לא קדש הלחם. שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה – קדש הלחם. (למסקנת הגמרא להלן ד. לא קידש אלא לענין שצריך שריפה, אבל לא להביאו לידי מעילה).

 

*************

שבת קודש כ"א אלול תשע"ט

מסכת מעילה דף ד'

דף ד' ע"א

הקשו על רב גידל שאמר שזריקת פיגול אינה מביאה קדשים קלים למעילה – ממה ששנינו שאם שחט התודה במחשבת פיגול קדש הלחם ומועלים בו. ותירץ רב אבא: מדובר שרק שחט במחשבת פיגול אך לא זרק במחשבה זו, ואין פיגול נקבע אלא בזריקה.

הקשו על רב אבא מדברי עולא: 'קומץ פיגול שהעלו לגבי מזבח פקע פיגולו ממנו', וקמיצה היא במקום שחיטה של קרבן – הרי שהפיגול חל בשעת שחיטה אלא שפוקע בהקטרה. ותירצו: הכוונה שההקטרה מפקיעה האיסור שמביא לידי פיגול, אך פיגול עצמו חל רק בזריקה.

שוב הקשו מנימוקו של עולא: אם הקומץ מביא את השיריים לפיגול בהכרח פוקע פיגולו בהקטרה כדי שתחשב הקטרתו – הרי שהפיגול חל כבר בעת הקמיצה (שהיא במקום שחיטה). ותירצו: הכוונה לאיסור שמביא לידי פיגול שחל בעת ההקטרה (שהיא במקום זריקה).

הקשו על רב אבא מדברי אילפא, שאמר: מה שנחלקו התנאים לענין חשב תחילה מחשבת חוץ לזמנו ושוב חשב מחשבת חוץ למקומו האם הקרבן פיגול, היינו כשחישב בשתי עבודות, כגון שאמר הריני שוחט סימן ראשון חוץ לזמנו וסימן שני חוץ למקומו – שלר' יהודה כיון שהמחשבה הראשונה היתה מחשבת פיגול הרי הוא פיגול, ולחכמים אינו פיגול מחמת המחשבה השניה. אבל אם חישב שתי המחשבות בעבודה אחת (חצי סימן חוץ לזמנו וחציו השני חוץ למקומו) לכולי עלמא עירובי מחשבות הוא ואינו פיגול – ומפורש שהפיגול חל בעת השחיטה. ותירצו: הפיגול חל בעת הזריקה למפרע, שאם חישב שתי המחשבות בשחיטה בעבודה אחת לא יהא פיגול ואם בשתי עבודות יהא פיגול לר' יהודה.

הפריכו את דברי ר' אבא – אם העמדת דברי המשנה דעירוב מחשבות כשגם זרק בפיגול, א"כ גם המשנה דתודה יש להעמיד כן.

למסקנא: אין להקשות על רב גידל מהמשנה לגבי לחמי תודה – שמה ששנינו שהלחם קדוש ע"י שחיטה וזריקה בפיגול היינו רק קדוש ליפסל ולהצריכו שריפה כקדשים פסולים, אך לא לענין מעילה.

דף ד' ע"ב

ביקשו לסייע לרב גידל ממה ששנינו: 'הפיגול לעולם מועלין בו', והיינו משום שזריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה. ואין לומר שמדובר דווקא קודם זריקה – שא"כ פשוט הוא. ודחו: מדובר בעולה ולא בחטאת. והקשו: מה החידוש בזה, והלא אפילו זריקה כשירה אינה מוציאה מידי מעילה בעולה, שהרי כולה לגבוה. (ועיי' בתוס' מדוע נדחתה ראיה זו למסקנא).

עוד ביקשו לסייע ממה שנינו בסיפא: 'לן דמה, אף על פי שחזר וזרקו מועלין בו', ואין לומר שמדובר בעולה שאין בזה שום חידוש, אלא בהכרח מדובר בחטאת, וכשם שזריקת דם שלן אין מוציאה מידי מעילה כך גם זריקת פיגול. ודחו: דווקא בהלנה שעשה מעשה קנסוהו שלא תוציא הזריקה מידי מעילה, אך פיגול שהוא רק מחשבה מועילה הזריקה להוציא מידי מעילה.

שנינו: 'הפיגול בקדשי קדשים מועלין בו, בקדשים קלים אין מועלין בו' – והסיפא ודאי מסייעת לדינו השני של רב גידל שזריקת פיגול בקדשים קלים אינה מביאה לידי מעילה, אך אין לדייק מהרישא כדינו הראשון (שאינה מוציאה מידי מעילה בקדשי קדשים) – שיש להעמיד הרישא דווקא לפני זריקה, ומה שלא חילק התנא בין לפני זריקה לאחריה אלא בין קדשי קדשים לקדשים קלים, הוא משום שרצה לנקוט דבר מוחלט שלעולם אין בו מעילה והיינו קדשים קלים.

 

*************