לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי כ"ז אלול תשע"ח

מסכת מנחות דף כ"ח

דף כ"ח ע"א 

שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה – לפי שנאמר בהם הויה. שבעה נרותיה, מעכבין זה את זה. שתי פרשיות שבמזוזה, ארבע פרשיות שבתפילין – מעכבות זו את זו, ואפילו אות אחת מעכבת. ארבע ציציות מעכבות זו את זו – שארבעתן מצוה אחת, ולרבי ישמעאל ארבעתן ארבע מצות.

מנורה היתה באה מן העשת (חתיכה אחת) ומן הזהב. עשאה מן הגרוטאות (זהב שבור) פסולה, שנאמר מקשה והויה. עשאה משאר מיני מתכות כשרה, שנאמר 'תיעשה' לרבות שאר מיני מתכות. ואין לומר להיפך, לפי שנאמר 'מקשה מקשה' ו'זהב זהב', ואם נפרש ששאר מתכות פסולה וגרוטאות כשירה לא יהיה מה לדרוש מהם, אבל מאחר שאמרנו ששאר מתכות כשירה וגרוטאות פסולה הם באים לדרשה (כפי שיתבאר).

'ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה' – באה זהב, באה ככר, אינה באה זהב (אלא ממתכות אחרות) לא באה ככר. 'גביעיה כפתוריה ופרחיה' – באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים, אינה באה זהב לא באה גביעים כפתורים ופרחים. אבל אין לפרש 'באה זהב באה קנים אינה באה זהב לא', כי בלא קנים נקרא פמוט ולא מנורה. 'וזה מעשה המנורה מקשה זהב' – באה זהב באה מקשה, אינה באה זהב אינה באה מקשה. ו'מקשה' האמור בסיפא בא למעט חצוצרות.

חצוצרות באות מן העשת מן הכסף. עשאן מגרוטאות – כשרים, שנאמר במנורה 'מקשה היא' ולא חצוצרות. עשאן משאר מיני מתכות, פסולות.

דף כ"ח ע"ב 

כל הכלים שעשה משה כשרים לו וכשרים לדורות, חצוצרות כשרות לו ופסולות לדורות – שנאמר 'לך' שני פעמים, 'עשה לך והיו לך', לומר לך ולא לדורות. אבל בארון נאמר פעם אחת 'עשה לך ארון עץ'. ומדרשו, י"א עשה משלך, וי"א כביכול בשלך אני רוצה יותר משלהם.

בברייתא אחת אמרו שמנורה שעשאה של בדיל ושל אבר ושל גיסטרון, רבי פוסל ור' יוסי ברבי יהודה מכשיר. עשאה של עץ ושל עצם ושל זכוכית דברי הכל פסולה. ששניהם דרשו כלל ופרט וכלל, רבי פירש מה הפרט מפורש דבר חשוב, כך כל דבר חשוב, אבל בדיל ואבר אינו דבר חשוב. ורבי יוסי ברבי יהודה דורש מה הפרט של מתכת אף כל של מתכת.

בברייתא אחרת אמרו שנחלקו לענין עץ, לרבי כל כלי שרת שעשאן של עץ פסול, ורבי יוסי ברבי יהודה מכשיר. שרבי דורש כלל ופרט וכלל, 'ועשית מנורת' כלל, 'זהב טהור' פרט, 'מקשה תיעשה המנורה', חזר וכלל, מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת. ורבי יוסי ברבי יהודה דורש ריבוי מיעוט וריבוי, ריבה הכל, ומיעט רק של חרס. ולפי שמבואר כן בכמה ברייתות, הורה רב יוסף לרב פפא בריה דרב חנין שימחוק את הברייתא הראשונה.

לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה כנגד אולם, חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן, מנורה כנגד מנורה, אבל עושה מנורה של חמשה ושל ששה ושל שמונה. ושל שבעה לא יעשה אפילו משאר מיני מתכות, ולר' יוסי בר רבי יהודה לא יעשה אף של עץ כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי. ולחכמים שפודים של ברזל היו וחיפום בבדיל, העשירו עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב.

גובהה של מנורה י"ח טפחים – הרגלים והפרח שלש טפחים, וטפחיים חלק, וטפח שבו גביע וכפתור ופרח, וטפחיים חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אילך ואילך ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה. וטפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו, וטפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו, וטפחיים חלק, נשתיירו שם ג' טפחים שבהן ג' גביעים וכפתור ופרח. הגביעים כמין כוסות אלכסנדריים, כפתורים כמין תפוחי הכרתיים, פרחים כמין פרחי העמודין. נמצאו גביעים כ"ב, שלשה בכל קנה מששה קנים, וארבעה באמצעית. כפתורים אחד עשר, שנים במנורה עצמה, וששה שבכל קנה, ושלשה שמהם יוצאים שני קנים. פרחים תשעה, שנים באמצעית, ואחת בכל קנה מששה קנים, ועוד אחת היתה שם, שנאמר 'עד ירכה עד פרחה'. גביעים מעכבין זה את זה, כפתורים מעכבין זה את זה, פרחים מעכבין זה את זה, גביעים כפתורים ופרחים מעכבין זה את זה.

*************

שבת קודש כ"ח אלול תשע"ח

מסכת מנחות דף כ"ט

דף כ"ט ע"א 

גובהה של מנורה משפת קנים ולמעלה – תשעה טפחים.

אבן היתה לפני מנורה ובה שלש מעלות – שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות.

'והפרח והנרות והמלקחים זהב הוא מיכלות זהב' – שכילה לכל זהב סגור של שלמה (שבשעה שמוכרין אותו נסגרות כל החנויות שמוכרין זהב). שעשר מנורות עשה שלמה, וכל אחת הביא לה אלף ככר זהב, והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר.

מעשה והיתה מנורת בית המקדש יתירה על של משה בדינר זהב קורדיקיני – והכניסוה פ' פעמים לכור והעמידוה על ככר, ולפי שכבר נשרף יפה בימי שלמה, לא חסר עכשיו אלא דינר.

'על המנורה הטהורה' – שירדו מעשיה ממקום טהרה, שמן השמים הראוה למשה. ואין לפרש ש'טהורה' בא ללמד מכלל שהיא טמאה, שמקבלת טומאה, שהרי כלי מתכות מקבלים טומאה ואין חידוש בזה.

'על השלחן הטהור' – מכלל שהוא טמא (שמקבל טומאה), ואע"פ שכלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה, בא הכתוב ללמד שמגביהין אותו לעולי רגלים ומראים להם לחם הפנים, ואומר להם ראו חיבתכם לפני המקום, שנס גדול נעשה בלחם הפנים שסילוקו כסידורו, שנאמר 'לשום לחם חם ביום הלקחו'.

לרבי יוסי ברבי יהודה ארון ושלחן ומנורה של אש ירדו מן השמים – וראה משה ועשה כמותם, שנאמר 'וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר'. אבל המשכן לא, ואע"פ שנאמר 'והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר', לא נאמר 'כתבניתו'.

גבריאל חגור כמין אזור כדרך האומנין – והראה למשה מעשה מנורה, דכתיב 'וזה מעשה המנורה'.

שלשה דברים היו קשין למשה עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבעו, ואלו הן: מנורה – שנאמר 'וזה מעשה המנורה'. ראש חודש – שנאמר 'החודש הזה לכם ראש חדשים'. שרצים – שנאמר 'וזה לכם הטמא'. ויש אומרים אף הלכות שחיטה – שנאמר 'וזה אשר תעשה על המזבח'.

שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו, ואפילו קוצה של יוד מעכבת. וכל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה, פסולה.

ניקב תוכו של ה"י כשר – ניקב יריכו, אם נשתייר בו כשיעור אות קטנה כשר, ואם לאו פסול.

דף כ"ט ע"ב 

נפסק בנקב רגלו של וא"ו בתיבת 'ויהרג' ונראה כמין יו"ד – יביא תינוק שאינו חכם ולא טיפש, אם קורא אותו ויהרג כשר, ואם לאו, יהרג הוא ופסול.

בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך, אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו רבש"ע הראהו לי, אמר לו חזור לאחורך, הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו, כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך, אמר להן הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו רבוש"ע יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי, אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו רבוש"ע הראיתני תורתו הראני שכרו, אמר לו חזור לאחורך, חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין (מקום הקצבים), אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה, אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני.

שבעה אותיות צריכות שלשה זיונין (תגין קטנים) – ואלו הן: שעטנ"ז ג"ץ.

הסופרים המדקדקים עושים חוטר בגגו של חי"ת – כלומר חי הוא ברומו של עולם, ותולין את רגלו של ה"י באויר שלא יהא דבוק לגגו, מהטעם שיתבאר (בסמוך).

כל התולה בטחונו בהקב"ה – הרי לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר בטחו בה' עדי עד כי בי'ה ה' צור עולמים.

ולמה נאמר 'בי'ה' ולא 'י'ה', אלו שני עולמות שברא הקב"ה: עולם הזה בה"י – שנאמר 'אלה תולדות השמים והארץ בהבראם', אל תקרי בהבראם אלא בה"י בראם. שעולם הזה דומה לאכסדרה, שכל הרוצה לצאת יצא, ורגלו תלוי באויר, שאם חוזר בתשובה מכניסים אותו, ואינו חוזר מן הפתח התחתון, שצריך סיוע מן השמים, שהבא לטמא פותחין לו והבא לטהר מסייעין אותו. ולמה יש לה"י כתר קטן בסוף גגו, אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו קשר. ועולם הבא נברא ביו"ד, שצדיקים שבו מועטים. ומפני מה כפוף ראשו, שצדיקים שבו כפוף ראשיהם מפני מעשיהם, שאין דומין זה לזה, וכל אחד מתבייש מחבירו.

ס"ת שיש בו טעיות – לרב אם יש שתים בכל דף, יתקן. שלש, יגנז. ובברייתא אמרו שלש יתקן, ארבע יגנז. יש בו דף אחת שלימה מצלת על כולו, ודווקא אם רוב הספר כתוב כראוי. ואפילו אם יש באותו דף שלש טעויות, הואיל וניתן לתיקון מתקנו. וכל זה בחסירות, שאם יתקנו נראה כמנומר, אבל ביתירות אפילו אם יש בכל דף ארבע טעויות יתקן.

*************