לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ט' אייר תשע"ח

מסכת זבחים דף י"א

דף י"א ע"א 

לרבי עקיבא כל דמים החיצונים שנכנסו להיכל לכפר – פסולים. ולחכמים חטאת בלבד. לרבי אליעזר גם אשם, שנאמר 'כחטאת כאשם'. ולחכמים אין למדים אשם מחטאת, שנאמר בחטאת 'דמה', דמה של זו ולא של אחר. ורבי אליעזר דורש 'דמה' ולא בשרה, ולחכמים דורשים 'דם דמה'. ורבי אליעזר אינו דורש 'דם דמה'.

מנחת חוטא שנכנסה לפנים – כשרה. חטאת העוף שנכנסה לפנים – נסתפק רבי אבין אם נפסלה.

נאמר במנחה 'קדש קדשים היא כחטאת וכאשם' – מנחת חוטא היא כחטאת, שאם קמצה שלא לשמה פסולה. ומנחת נדבה היא כאשם, ואם קמצה שלא לשמה כשרה. ורבי אליעזר (שגם אשם פסול שלא לשמה) דורשה לדרשה אחרת, שאם עבדה שלא בכלי שרת כשירה, שאם בא לעובדה ביד כחטאת (שנותן מדמה באצבעו) עובדה בימין, ואם בא לעובדה בכלי (כאשם שזורק מכלי) עובדה בשמאל. ורבי שמעון דרש שני הדרשות, שעיקר הכתוב בא לדרשה זו, ופסול שלא לשמה במנחת חוטא למדים ממה שנאמר בה 'היא' כמו שנאמר בחטאת.

לחכמים הוקש אשם לחטאת – ללמד על אשם שטעון סמיכה.

ליוסף בן חוני השוחט אחד מן הקרבנות לשם פסח או לשם חטאת פסולה. – ולרבי אליעזר השוחט לשם פסח בזמנו פסולה, ולשם חטאת כשירה.

פסח שעברה שנתו (שהוא שלמים) ושחטו בזמנו לשם פסח, וכן השוחט קרבנות אחרים לשם פסח בזמנו – רבי אליעזר פוסל ורבי יהושע מכשיר. אבל השוחט לשם פסח שלא בזמנו, לדברי הכל כשר.

רבי יהושע רצה להכשירו בזמנו בק"ו משאר ימות השנה שהפסח פסול לשמו ואחרים כשרים לשמו – בזמנו שכשר לשמו ק"ו שיוכשרו אחרים לשמו. השיב רבי אליעזר שבשאר ימות השנה הוכשרו אחרים לשמו שכן הוא כשר לשם אחרים, אבל בזמנו אחרים לשמו אינם כשרים, שכן הוא פסול לשם אחרים. ודחה רבי יהושע שהורעת כח פסח בדין שלא לשמה ונתת כח בשלמים, שהפסח עצמו שנשחט לשם שלמים בשאר ימות השנה כשר, והשלמים שנשחט לשם פסח בזמנו פסול, והפסח חמור משלמים בדין שלא לשמה. חזר רבי אליעזר ופסלו בק"ו מפסח שמותרו בא שלמים ושחטו בזמנו לשום שלמים פסול, שלמים שאין מותרן בא פסח אם שחטם לשם פסח בזמנו אינו דין שיפסל. השיב רבי יהושע מחטאת שמותרה בא עולה ושחטה לשם עולה פסולה, ועולה שאין מותרה בא חטאת ואע"פ כן אם שחטה לשם חטאת כשירה. דחה רבי אליעזר שחטאת כשרה לשמה בכל השנה, מה שאין כן בפסח שאין כשר לשמו אלא בזמנו, אבל בשאר ימות השנה פסול אפילו לשמו, ומשום כך דין הוא שיפסלו אחרים בזמנו לשמו.

דף י"א ע"ב 

לשמעון אחי עזריה שחט קדשים לשם גבוה מהם כשירה, לשם נמוך מהם פסולה – שנאמר 'ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה", במורם מהן אין מתחללין בנמוך מהם מתחללין.

האוכל טבל חייב מיתה – שנאמר 'ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה", בעתידים לתרום הכתוב מדבר (ולדרשת שמעון אחי עזריה לבד היה צריך לומר 'אשר הורמו' ולא 'אשר ירימו').

רבי זירא נסתפק לשיטת שמעון אחי עזריה אם שחט קדשים לשם גבוה מהן כשרים ומרצין – וחולק על תנא קמא גם לענין שחט לשם נמוך שפסולים לגמרי, וגם בשחט לשם גבוה שכשרים ומרצין. או שאם שחט לשם גבוה כשרים ולא מרצין, וחולק על תנא קמא רק לענין שחטם לשם נמוך.

שלמים קודמים לבכור – שהן טעונין מתן ארבע וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק.

הפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו – לרבי יהושע כשר כאילו נשחט בי"ג, ובן בתירא פוסל כאילו נשחט בין הערבים.

לבן עזאי כל הזבחים הנאכלים שנזבחו שלא לשמן כשרין ולא עלו לבעלים משום חובה – חוץ מפסח וחטאת, ועולה שאינה נאכלת. ולא הודו לו חכמים בעולה.

לרבי אלעזר בשם רבי אושעיא מכשיר בן בתירא בפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר לשמו – שזמנו כל היום. ו'בין הערבים' היינו בין סוף ערב של אתמול לתחילת ערב של היום. ותמיד של בין הערבים אינו כשר כל היום, שנאמר 'את הכבש אחד תעשה בבקר', אחד בבוקר ולא שנים. וכן בין הערבים של נרות בין הערבים ממש, שנאמר 'מערב ועד בקר', תן לה מדתה שתהא דולקת מערב ועד בקר, דבר אחר שאין לך עבודה כשרה מערב ועד בקר אלא זו בלבד. וקטורת שנאמר בה בין הערבים הוקשה לנרות. (ונדחו דבריו להלן יב.).

*************

יום רביעי י' אייר תשע"ח

מסכת זבחים דף י"ב

דף י"ב ע"א 

לרבי אושעיא בשיטת בן בתירא זמן שחיטת הפסח כל היום – והפסוק 'תזבחו את הפסח בערב' לא נאמר אלא שאם שחטו לאחר חצות, צריך להקדים לו תמיד של בין הערבים, שיאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים מדבר שנאמר בו אלא בין הערבים. וכן מצאנו בתפילת מוסף שהיא קודמת למנחה, ואע"פ כן אם הגיע זמן מנחה מתפלל מנחה תחילה.

דברי רבי אושעיא נדחו: א. כי למה נאמר בין הערבים בקטורת ונרות, לאחר שלמדנו מדרשה אחרת שזמנם בערב. ב. שרבי השיב תחת בן בתירא לדברי רבי יהושע שדימה שחיטת פסח בי"ד בבוקר לשחיטה בי"ג, שבי"ד מקצתו ראוי, ומשמע שלשמו אינו ראוי אלא בין הערבים.

לרבי יוחנן פוסל בן בתירא פסח ששחטו בי"ד שחרית בין לשמו בין שלא לשמו – לשמו שנאמר בין הערבים, ושלא לשמו הואיל ומקצתו ראוי.

לרבי אבהו, אין פסח כשר לבן בתירא (לדברי רבי יוחנן) אלא אם הופרש לאחר חצות – שאם הפרישו שחרית דחוי מעיקרו הוא, שאין ראוי ליקרב כלל בשחרית. ואם הפרישו אתמול, נראה ונדחה הוא, ושוב אינו נראה. ולאביי כשר גם אם הפרישו שחרית, שאין מחוסר זמן לבו ביום. ולרב פפא גם אם הפרישו בליל י"ד, שלילה אינו מחוסר זמן, וכדין המקדיש בהמה בליל שמיני.

נאמר 'והיה שבעת ימים תחת אמו' ומשמע שבליל שמיני ראוי – ונאמר 'ומיום השמיני והלאה ירצה', ומשמע שבלילה לא. הא כיצד, לילה לקדושה, שיכול להקדישו, ויום כשר להרצאה.

לשיטת רבי יוחנן בהמה של שני שותפין, שהקדיש אחד מהם חציה, וחזר ולקח חציה השני והקדישה – קדושה ואינה קריבה, ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה. ולמדנו מזה שלשה דברים: א. שבעלי חיים נדחין. ב. שדיחוי מעיקרא דיחוי הוא, ולפיכך אינה קריבה, הואיל ובתחילת הקדשה לא נראה להקריב, שחצייה היתה חולין. ג. שיש דיחוי בקדושת דמים, שלא קדשה מתחילה חציה אלא לדמיה, שהרי אין לו חלק אלא בחציה ואין קדושה ראויה לפשוט בכולה על פיו.

דף י"ב ע"ב 

אכל חלב והפריש קרבן, והמיר דת, וחזר בו – הואיל ונדחה בשעה שהיה מומר, ידחה. וכן אם אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה, וחזר ונשתפה, הואיל ונדחה ידחה. כשנשתטה יש חידוש שאע"פ שלא דחה עצמו בידים אלא נדחה ממילא, ובהמיר דת יש חידוש שאע"פ שבידו לחזור נקרא דחוי.

וכן אם אכל חלב והפריש קרבן, והורו בית דין שחלב מותר, וחזרו בהן – הואיל ונדחה בשעה שהורו נדחה. רבי יוחנן פתח בדחויין בדין זה, כי הממיר דת ונשתטה הקרבן נדחה רק אצל אדם זה, וכאן תורת קרבן זה נדחה מן הכל.

טעמו של בן עזאי שעולה פסולה שלא לשמה: ללשון ראשון למדו בצד השוה מפסח וחטאת, מה לחטאת שמכפרת פסח יוכיח, מה לפסח שזמנו קבוע חטאת תוכיח, הצד השוה שבהן שהם קדשים ושחטן שלא לשמן פסול. ואינו משיב שיש בהם צד כרת. ולא למד גם על אשם, כי מה להצד השוה שישנן בציבור כביחיד. וללשון שני בן עזאי קיבלה מרבו, ורב הונא לא אמר קל וחומר אלא לחדד תלמידיו, אבל באמת נדחה ק"ו משום צד כרת.

*************