לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי כ״ו שבט תשפ"ג

מסכת נזיר דף כ״ה

דף כ"ה – ע"א

שנינו: הפריש מעות סתומים לנזירותו ומת, יפלו לנדבה, ואף שדמי חטאת (ושלמים) מעורבים בהם, [ואין לתרץ משום שראויים כל המעות להביא בהם עולה: א. כיון שמת לא שייך שיחזור, והרי הם כמופרשים גם לחטאת. ב. דווקא אם אמר 'אלו מעות לנזירותי' יכול להביא בכולם קרבן אחד, ש'לנזירותי' משמע גם למקצת נזירותו, אבל אמר 'לקרבנות נזירותי' חייב להביא מהם שלשת הקרבנות], לרבי יוחנן: הלכה למשה מסיני. לריש לקיש: שנאמר 'לכל נדריהם ולכל נדבותם', התורה אמרה שמותר נדר יהא לנדבה, ובהכרח היינו במותר דמים שחטאת מעורב בהם, שאילו מותר נדר עולה ושלמים פשיטא שיקרבו עולה ושלמים. אבל מעות מפורשים לדמי חטאת יפלו לים המלח, שכשם שוולד חטאת מתה ואינה לנדבה כך מותר חטאת מפורש.

'רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה', ועשית עולותיך הבשר והדם…': קדשיך – אלו התמורות, אשר יהיו לך – אלו הוולדות, כדרך שאתה נוהג בעולה ושלמים כך תנהג בתמורתם ובוולדם, אבל ולד חטאת הלכה למשה מסיני שתמות. ולולי הפסוק בעולה ושלמים היינו אומרים שגם הם ימותו, ואף שההלכה נתקבלה רק בולד חטאת, היינו אומרים שההלכה היא שוולד חטאת תמות בכל מקום ולא כעולה ושלמים שהם ימותו בבית הבחירה.

דף כ"ה – ע"ב

הלכה למשה מסיני חמש חטאות מתות – ולדה, תמורתה, מתו בעליה, התכפר בעליה באחר, עברה שנתה.

הלכה למשה מסיני שכל שבחטאת מתה באשם תקרב עולה, ומדרבנן תרעה עד שיפול בה מום, ותימכר, ויפלו דמיה לנדבה, גזירה לאחר שהתכפר בעליו באחר, אטו קודם שהתכפר.

המיעוט 'רק קדשך' בא למעט שוולד חטאת ותמורת אשם אסור להקריבם בתורת חטאת ואשם, ואם עבר והקריב עובר בעשה, שלאו הבא מכלל עשה – עשה.

אשם שניתק לרעייה ושחטו לשם עולה כשר, ומדאורייתא אפילו לא ניתק רק כל שנאבד ונתכפר בעליו באחר, ונמצא ושחטו לשם עולה כשר, שנאמר 'אשם הוא' – שיהא לאחר הכפרה עומד לעולה, אף לפני העקירה, ומדרבנן צריך שיהא ניתק לרעייה אטו קודם שהתכפר.

***************

שבת קודש כ״ז שבט תשפ"ג

מסכת נזיר דף כ״ו

דף כ"ו – ע"א

דברי רבי יוחנן שהלכה היא בנזיר שמעות סתומים ודמי חטאת מעורבים בהם יפלו לנדבה – לאו דווקא נזיר, אלא גם כל דבר שדומה לו שמביאים על דבר אחד שתי קרבנות, כגון יולדת ומצורע, אך לא כשבאים הקרבנות מחמת שני דברים, כדלהלן.

מי שהיה מחויב חטאת מפני שאכל חלב, ואמר 'הרי עלי עולת נדבה', והפריש מעות ואמר 'הרי אלו לחובתי' – אינו יכול להוציא כל המעות רק לחטאת או רק לעולה, ואין לו תקנה עד שיביא שתי בהמות, ויחלל קדושת חטאת שבמעות על בהמה אחת וקדושת עולה על השניה. מת והניח המעות סתומים – ילכו לים המלח, שההלכה למשה מסיני שמעות סתומים ילכו לנדבה נאמרה רק בנזיר ודומה לו, שהחטאת והעולה באים מחמת דבר אחד.

נזיר שהיו לו מעות מפורשים, ששנינו שדמי חטאת ילכו לים המלח – לרב אשי לאו דווקא בהפריש שלשה צבורים ואמר 'אלו לחטאתי' ו'אלו לעולתי' ו'אלו לשלמי', אלא אפילו הפריש צבור אחד ואמר 'אלו יהא לחטאתי ולשלמי ולעולתי' הרי הם מפורשים בתערובת וילכו כולם לים המלח, וסתומים הנופלים לנדבה היינו באומר 'אלו לחובתי'. וליש אומרים בדעת רב אשי: אפילו לא אמר 'אלו לחטאתי' וכו' אלא אמר 'אלו לחובתי' הרי הם מפורשים בתערובת וילכו לים המלח, ומעות סתומים שיפלו לנדבה היינו כשאמר 'אלו לקרבנות נזירותי'. [וכן הדין כשאמר 'לנזירותי', שהרי אז יכול להביא בכולם קרבן אחד].

מעות סתומים שהפריש מקצתם לחטאת והשאר עומד לעולה ושלמים – שוב אין דינם כמעות סתומים שיפלו לנדבה, אלא יביא בחציים עולה ובחציים שלמים, שלא נתקבלה הלכה אלא כשדמי חטאת ביניהם.

דף כ"ו – ע"ב

נזיר שהפריש מעות לקרבנותיו ומת, אם אמר 'אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי' – דמי חטאת ילכו לים המלח, והשאר חציו לעולה וחציו לשלמים [ולא יפלו לנדבה, כיון שאין דמי חטאת ביניהם כנ"ל], ואם נשתמש ברוב המעות מעל, שאי אפשר שלא השתמש בדמי העולה, אבל אם השתמש רק במקצת לא מעל, שמא לא השתמש בדמי העולה, ובדמי שלמים אין מועלים כשם שאין מעילה בבהמת שלמים. אמר 'אלו לעולתי, והשאר לשאר נזירותי' – בדמי עולה יביאו עולה, ומועלים בהם, והשאר יפלו לנדבה, שדינם כמעות סתומים, כיון שיש דמי חטאת ביניהם, ואם נשתמש ברוב המעות מעל, שאי אפשר שלא השתמש בדמי החטאת, אבל אם השתמש רק במקצת לא מעל, שמא לא נשתמש אלא בדמי השלמים. [ואף שכל המעות נופלים לנדבה – עולות קיץ המזבח, שיש בהם מעילה, עד שעת הקרבה לא יצא מהם שם שלמים שהיה עליהם].

אמר רב הונא: נזיר שהפריש בהמות סתומות לקרבנותיו, אם הם תמימות, ואינם ממינים הראויים לכך – דינם כמעות מפורשים בתערובת, וילכו כולם לאיבוד, כיון שחלה עליהם קדושת הגוף, ואין נפדים בלי מום. [כחכמים שהמקדיש נקבה לאשם, חל עליה קדושת הגוף]. ודווקא במעות נשנית ההלכה שסתומים יפלו לנדבה, ולא בבהמות. אך בהמות בעלי מום דינם כמעות, כיון שראויים להימכר מיד ולקבל תמורתם מעות. [היינו לפירוש הקונטרס שהסיקו התוספות להלן (דף כ"ז.). ולפירוש א': בתמימות כיון שצריך שהייה עד שיהיה בו מום, חוששים שמא במשך הזמן נתן לבו להזכיר שם חטאת על אחת מהם, אבל בעלות מום, כיון שראויות להימכר מיד ולקנות קרבנות, דינם כמעות סתומים ויפלו לנדבה, שכיון שאין צריך להשהות אין חשש שקרא על אחת מהם שם חטאת].

נזיר שהפריש שלש חתיכות כסף לקרבנות – לרב נחמן דינם כמפורשים בתערובת, וילכו כולם לאיבוד, כיון שאין דרך למכור כסף מיד עד שימצא אדם הצריך להם וימכרם ביוקר, ורק במעות ובדומה להם נאמרה ההלכה. [לפירוש הקונטרס. ולפירוש א': כיון שיש בהן שהייה, חוששים שמא במשך הזמן הפריש אחת החתיכות לחטאת]. לרב נחמן בר יצחק גם חתיכות כסף נחשב כמעות סתומים, שפעמים קונים בהם מיד, אבל קורות שדרך להשהות עד שימצא אדם הצריך לקנותם לצורך בנין, הרי הם כמפורשים בתערובת.

***************

יום ראשון כ״ח שבט תשפ"ג

מסכת נזיר דף כ״ז

דף כ"ז

חייבי קינין, או נזיר טמא שהפריש תורים ובני יונה, ולא פירש בשעת לקיחה איזו לחטאת ואיזו לעולה, ומת – לרב הונא ורב נחמן ורב נחמן בר יצחק שדווקא במעות סתומים נתקבלה הלכה שיפלו לנדבה, דין העופות כמפורשים וימותו. ורב שימי בר אשי דייק מדברי רב חסדא שאמר שאין קינין מתפרשות איזו לחטאת ואיזו לעולה אלא או בשעת לקיחת הבעלים או בעשיית כהן, שנאמר 'ולקחה שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת… ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה' – אמר רחמנא שאם לא פירש הבעלים בשעת לקיחה דינם כסתומים עד שעת עשייה. ומשמע שאם לא פירש הבעלים בשעת לקיחה, דינם כסתומים גם לענין שאם מת נופלים לנדבה כדין מעות סתומים.

נזיר שהביא שלש בהמות ולא פירש – הראויה לחטאת תקרב חטאת, לעולה תקרב עולה, לשלמים תקרב שלמים. ואין אומרים שכיון שלא פירש איזו לחטאת ואיזו לעולה דינם כסתומות, כיון שמוכח מגוף הבהמה איזו ראויה לכל קרבן, ואין דומה לקינים שגזירת הכתוב שאם לא נתפרש בשעת לקיחה דינם כסתומות עד עשיית הכהן.

האיש מגלח על נזירות אביו, היינו בזמן שהיה אביו נזיר, והפריש מעות סתומים לנזירותו, ומת, ואמר הבן הריני נזיר על מנת שאני מגלח על מעות אבי. אף שאם אכל אביו חלב והפריש מעות לחטאתו ומת, ונתחייב הבן בחטאת, אינו מביא חטאתו ממעות שהפריש האב – הלכה היא בנזיר. אבל נדר בחיי אביו, הניח אביו מעות סתומות – יפלו לנדבה, הניח בהמות מפורשות – חטאת תמות, עולה תקרב עולה, שלמים יקרבו שלמים.

***************