לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון ב' אב תשפ"א
מסכת סוכה דף ד'
דף ד' – ע"א
סוכה גבוהה מעשרים אמה שמיעטה בכרים וכסתות – אינו מיעוט אף שביטלם לכל שבעה – אין ביטולו ביטול, שבטלה דעתו אצל כל אדם.
תבן ועפר – אם ביטלם בפיו הרי הם מיעוט. תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם – לחכמים אינם מיעוט, לרבי יוסי בטלים והרי הם מיעוט. תבן סתם ועפר שעתיד לפנותו – אינם מיעוט.
סוכה גבוהה מעשרים אמה והוצין של סכך יורדים לתוכה – אם הצל של ההוצין מרובה מחמתם כשרה.
סוכה גבוהה עשרה טפחים והוצין של סכך יורד לתוכה – אביי סבר לומר שאם חמתם מרובה מצילתם כשרה, ואמר לו רבא שפסולה, שאין אדם דר בדירה סרוחה.
בית שנפחת גגו באמצעיתו וסיכך על גביו, אם מהסיכוך עד הכותל יש פחות מארבע אמות – כשרה, שהלכה למשה מסיני לראות כאילו הדופן מתעקם, ולהחשיב סכך הפסול – תקרת הבית כאילו היא המשך הדופן.
סוכה בת שלש דפנות הגבוהה מעשרים אמה, שיש בה אצטבא כנגד דופן אמצעי על פני כולה, כיון שעל האצטבא כשרה, שיש לה שלש דפנות, והיא למטה מעשרים – כל הסוכה כשרה. אצטבא מן הצד, שיש לה רק שתי דפנות בגובה פחות מעשרים, אם משפת האצטבא יש פחות מארבע אמות לדופן השלישי כשרה, משום דופן עקומה (לדופן הפסולה מפני שהיא למעלה מעשרים אמה).
אצטבא באמצע סוכה גבוהה – אם יש פחות מארבע אמות ממנה לכל הרוחות כשרה, משום דופן עקומה לא רק מרוח אחת, אלא גם מכל הרוחות.
סוכה פחותה מעשרה טפחים וחקק בה להשלימה לעשרה – אם משפת החקק ולכותל יש פחות משלש טפחים – כשרה, שהלכה למשה מסיני שאומרים דין לבוד.
דף ד' – ע"ב
'דופן עקומה' אומרים רק כשיש עליו שם דופן, אבל לא בדופן הפחות מעשר טפחים.
סוכה הגבוהה מעשרים אמה, שיש בה עמוד גבוה עשר טפחים ורחב שבע טפחים ומשהו על שבע טפחים ומשהו – סבר אביי שאומרים 'גוד אסיק מחיצתא' להכשיר מקום העמוד, אך רבא סובר שצריך מחיצות הניכרות.
נעץ ארבעה קונדיסין בארץ או באמצע הגג וסיכך על גבן – רבי יעקב מכשיר אם יש בקונדיסין רוחב טפח לכל צד, שיש שם מחיצה לכל צד (ובתחילה סבר רב הונא שגם ר' יעקב פוסל בזה, והופרך מברייתא), וחכמים פוסלים, שצריך שתי מחיצות כהלכתם ורק שלישית די בטפח. ארבע קונדיסין בשפת הגג – לרב הונא תלוי במחלוקת הנ"ל, ולרב נחמן – ספק בגמרא אם לכולי עלמא כשר שאומרים 'גוד אסיק מחיצתא', או שתלוי במחלוקת הנ"ל.
אם ארבע הקונדיסין עגולים – לרבי יעקב, כל שאילו יחקקו ויש בהם טפח לכאן ולכאן – כשרה, ולחכמים פסולה, עד שיהיו שתי דפנות כהלכתו, ושלישית אפילו טפח.
***************
יום שני ג' אב תשפ"א
מסכת סוכה דף ה'
דף ה' – ע"א
המקור שסוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה – שרבי יוסי אמר שמעולם לא ירדה שכינה משמים לארץ, ואף על פי כן מצינו שהקדוש ברוך הוא דיבר אל משה מעל הכפורת שהייתה גבוהה עשרה טפחים, הרי שלמעלה מעשרה נפסק רשות, [כך סברה הגמרא בתחילה. ולמסקנא להלן עמוד ב' המקור הוא מגובה כנפי הכרובים, או מהלכה למשה מסיני].
מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה טפחים, ולא עלו משה ואליהו למעלה מעשרה למרום, שנאמר 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם'.
המקור שגובה הכפורת טפח:
א. לומדים ממסגרת השולחן למאן דאמר למטה הייתה, והייתה חלק מהכלי שדף השולחן מונח עליה, והיא הייתה 'טפח', ולומדים מפחות שבכלים – שתפסת מרובה לא תפסת. ואין למדים מ'זר' שהיה משהו, שאינו כלי אלא תיקון והכשר כלי. ולא מ'ציץ' שהיה גובהו ב' אצבעות, שאינו כלי אלא תכשיט.
ב. לומדים ממסגרת השולחן גם למאן דאמר למעלה הייתה, ולא מ'זר' ו'ציץ' – שלומדים דבר שהתורה נתנה בו שיעור (כפורת, שנתנה תורה מידת אורכה ורחבה), ממסגרת השולחן שנתנה בו התורה שיעור.
ג. שנאמר 'על פני הכפורת', ולומדים גזירה שוה מ'פני' יצחק שתהא הכפורת גבוהה כגודל פני אדם, ואין פני אדם פחותים מטפח.
ד. לומדים מ'פני' הכרובים שהם טפח.
דף ה' – ע"ב
פני הכרובים היו כפני תינוקות , והכרובים שראה יחזקאל במראה הנבואה – אחד כפני קטן ואחד כפני גדול.
כנפי הכרובים היו פרושים בגובה שליש מגובה של בית המקדש, שגובה בית המקדש היה שלושים אמה וגובה הכרובים היה עשר אמות, ולמדו משם שגם במשכן היה גובה הכרובים שליש הבית – עשרים טפחים (י' טפחים כרובים וי' טפחים ארון), שגובה המשכן היה עשר אמות – ס' טפחים.
סוכה שהסכך תוך עשרה טפחים פסולה, הגם שהסוכה עם הסכך גבוהה עשרה, שלומדים ממשכן שנאמר בו 'והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת' – והיו כנפיהם פרושים עשר טפחים למעלה מראשיהם, שהיה חלל עשר מעל הכפורת, והתורה קראה לפרישת הכנפיים – סכך.
כל האמות שבמשכן – לר' מאיר של ששה טפחים, לרבי יהודה – אמה של בנין ששה טפחים, ושל כלים חמישה טפחים, ולפי דבריו הארון והכפורת היו גבוהים שמונה וחצי טפחים, וכנפי הכרובים שהיו גבוהים עד שליש גובה המשכן היו גבוהים אחד עשרה וחצי טפחים ממעל הכפורת.
לרבי יהודה שיעור סוכה עשר טפחים – הלכה למשה מסיני, שאינו יכול ללמוד מכנפי הכרובים, שלשיטתו היו פרושים בגובה י"א וחצי טפחים.
***************
יום שלישי ד' אב תשפ"א
מסכת סוכה דף ו'
דף ו' – ע"א
שיעורי האיסורים, פרטי דין חציצה בטבילה, והלכות מחיצה (גוד, לבוד, דופן עקומה, שדופן שלישית בסוכה די בטפח, ולרבי יהודה שיעור סוכה עשרה טפחים) – הלכה למשה מסיני הם.
חכמים הסמיכו השיעורים (שהם מהלכה למשה מסיני, כנ"ל) על הפסוק 'ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש' – שהתורה משבחת ארץ ישראל, שצריך לשער בפירותיה איסורים שבתורה:
חיטה – למי שנכנס לבית המנוגע לבוש במלבושיו וכליו וסנדליו על רגליו, שאינם נטמאים אלא אם שהה שם כדי אכילת פרס (חצי ככר) פת חיטים, כשהוא מיסב – כדרך העוסק באכילה שאינו טרוד בדברים אחרים. (אבל אם כליו וסנדליו בידו טמאים מיד).
שעורה – עצם כשעורה מן המת מטמאה במגע ובמשא. (אך אינה מטמאה באהל, עד שתהא שדרה, או גולגולת שלמה, או רוב מנין אברי האדם).
גפן – נזיר האוכל חרצנים וזגים ולולבים ועלים כשיעור רביעית יין [שאם יתן בכוס יין גדוש – תצא רביעית] – חייב מלקות.
תאנה – חיוב הוצאת אוכלים בשבת שיעורו כגרוגרת.
רימון – כלי בעל הבית אינו מקבל טומאה אם יש בו נקב כמוציא רימון, אבל פחות מזה עדיין מקבל טומאה.
זית שמן – שרוב השיעורים הם כשיעור זית.
דבש – שיעור חיוב אכילה ביום הכיפורים הוא ככותבת.
'ורחץ את בשרו במים' – 'בשרו במים' משמע שיגע בשרו במים, ולא יהא דבר חוצץ ביניהם, 'את' – לרבות הטפל לבשרו, והיינו שערו – נימא אחת קשורה ומקפיד עליה – הקשר מהודק ואין מים נכנס שם, ויהא חציצה, שלש נימות קשורות – אין הקשר מהודק, ואין זו חציצה, שתים – ספק.
דף ו' – ע"ב
שער המטונף בטיט או קשור אחד אחד – אם רוב שערו כך, ומקפיד עליו – חוצץ, מהלכה למשה מסיני, וגזרו חכמים על רוב שאינו מקפיד, ועל מיעוט המקפיד, שדומים במקצת לרוב המקפיד. אבל על מיעוט שאינו מקפיד לא גזרו, שהרי זו גזירה לגזירה.
שלש דפנות להכשר סוכה – לתנא קמא דברייתא צריך שתי דפנות כהלכתם, והשלישית אפילו טפח. לר' שמעון – שלש כהלכתם ואחת אפילו טפח.
טעם מחלוקת חכמים ורבי שמעון:
א. שנאמר 'בסכת' 'בסכת' 'בסכות', לר' שמעון 'יש אם למקרא' והמקרא בשלשתם הוא 'סוכות' – אחד לגופו, ונשארו ד' סוכות ללמד שצריך ארבע דפנות, והלכה למשה מסיני גרעה דופן הרביעית שדיה בטפח. ולחכמים 'יש אם למסורת' – אחד לגופו, וג' לשלש דפנות, והלכה למשה מסיני גרעה דופן שלישית שדיה בטפח.
ב. לכולי עלמא 'יש אם למקרא', ונחלקו אם צריך אחת מה'סוכות' ללמד ל'סכך'.
ג. לכולי עלמא 'יש אם למסורת', ונמצא שלש דפנות, ונחלקו אם הלכה למשה מסיני באה לגרע דופן אחת שדיה בטפח, או שבאה להוסיף שצריך עוד דופן טפח.
ד. לכולי עלמא 'יש אם למסורת', ונחלקו אם דורשים תחילות, או שנצרך לגוף הדבר.
ה. טעמו של ר' שמעון מהפסוק 'וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר' – ובלא ארבע מחיצות אינה מחסה מזרם, שהרוח מכניסה אותו דרך הדופן הפרוץ.
***************