לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שני י' אב תשפ"א

מסכת סוכה דף י"ב

דף י"ב – ע"א

משנה . חבילי קש ועצים וקנים שהניח על גבי הסוכה כדי לייבש ונמלך עליהם לסיכוך – הסוכה פסולה מדאורייתא, כיון שלא הניח לשם סכך וצל, וגזרו רבנן אפילו אם הניח לשם סוכת החג, גזירה משום חבילות של כל השנה שהניח לייבש (כמדויק בלשון המשנה 'אין מסככין בהן', שמשמעו שמדאורייתא סוכה היא, והיינו בהניח לשם סכך).

החוטט בגדיש לעשות סוכה – פסולה משום 'תעשה ולא מן העשוי', ואם אחר שחטט נענע הגג – כשרה (ואין גוזרים אטו לא נענע, למסקנת הגמרא). 

דף י"ב – ע"ב 

סככה בחיצים זכרים – שתוחבים אותם בבית קיבול החץ – כשרה, שפשוטי כלי עץ אינם מקבלים טומאה, ואין גוזרים אטו נקבות שפסולות משום שמקבלות טומאה מחמת שיש להן נקב לקבל החץ, והרי זה כלי קיבול אף שעשוי למלאות מילוי עולם שלא להתרוקן עוד.

אניצי פשתן – פשתן אחר ליבון וסירוק במסרק – פסולים לסכך, שמקבלים טומאת נגעים. 

הוצני פשתן – פשתן כמו שגדל, שלא נשרה במי המשרה ולא נופץ במכתשת – כשרים לסכך. 

הושני פשתן – הסתפק רבי יוחנן אם כשרים לסכך, ורבה בר בר חנה הסתפק למה קרא רבי יוחנן 'הושני' אם לזה שנשרה במים, ונידוק במכתשת, ורק לא ניפצוהו במסרק, אבל זה שלא נידוק במכתשת הוא בכלל 'הוצני' וכשר, או שגם זה שרק נשרה במים ולא נידוק בכלל 'הושני'. 

פירות שאינם ראויים למאכל אדם – אינם מקבלים טומאה, ומסככים בהם. ואם ריחם רע – אביי אסר לסכך בהם, שמא יעזוב הסוכה.

***************

יום שלישי י"א אב תשפ"א

מסכת סוכה דף י"ג

דף י"ג – ע"א

מיני סנה מסככים בהם,  לאביי – מין שעליו נושרים ממנו אין מסככים בו, מפני שחוששים שיפלו עליו ולתוך מאכלו, ויניח הסוכה ויצא. 

דקל וקנים שמחוברים זה לזה בתחתיתם – מסככים בהם, אף שדומים לחבילין שאין מסככין בהם – שאגד בידי שמים לא שמיה אגד, ואף על גב שחזר ואגדם למעלה, כיון שמחוברים הם ממילא – אינה אגודה.

חזרת של אגם יוצא בה ידי חובת מרור בפסח, הגם שיש לה שם לווי, ובעינן שם מרור כמו שכתוב,

 לאביי – משום שכשניתנה תורה נקרא מרור סתם, וכשהזכירה תורה מרורים גם זה בכלל (ואכן אם קודם שניתנה תורה היה נקרא חזרת של אגם לא היה יוצא בה, שהתורה הקפידה על הנקרא מרורים סתם דווקא, ולכן איזוב שיש לו שם לווי פסול לאיזוב).

 לרבא – משום ששמה האמיתי הוא מרור סתם, ונקרא מרריתא דאגמא משום שמצויה באגם.

איגוד של דבר אחד אינו נקרא איגוד, לא לעניין פסול סוכה – שאינו נקרא חבילה, ולא לענין אגודת אזוב. שלוש נחשב לאגודה, אגודה של שנים – לרבי יוסי אינה אגודה, לחכמים הרי זו אגודה.

מצות אגודת אזוב – לרבי יוסי שלשה קלחים בתחילת אגודתו מעכב, ואם לאחר זמן נשארו רק שנים – כשר, לחכמים שלשה למצוה, שנים לכתחילה לעיכובא, ואם לאחר זמן נשאר רק אחד – כשר.

דף י"ג – ע"ב 

חבילי קנים שעושים למכור בשוק ומוכרים אותם במניין – מסככים בהם אף בעודם אגודים, שאין נאגדים אלא לדעת מניינם עד אחר שימכרם, ואין הדרך להצניעם או להניחם לייבוש בעודם אגודים, ואין לגזור בהם.

צריפי דאורבני שהתיר קשר העליון – לרב פפא צריך להתיר גם החוט מלמטה שהוא קלוע בו, אבל אין צריך להפקיע עצם הקליעה, לרב הונא בריה דרב יהושע אין צריך להתיר החוט מלמטה כיון שאין ראוי לטלטלו על ידו, ואגד שאין ראוי לטלטל על ידו לא שמיה אגד.

ירקות שאמרו חכמים שיוצאים בהם חובת מרור,  מדאורייתא – בעודם לחים הם חוצצים בפני הטומאה, משום שאינם מקבלים טומאה, שאינם מאכל אדם, ומביאים טומאה תחתיהם מדין אהל, וכשהם יבשים אינם חוצצים, שמתפוררים ונופלים. וגזרו רבנן גם כשהם לחים שלא יחצצו. ולכן גם פוסלים בסוכה בג' טפחים כשיעור אויר ולא כסכך פסול שפוסל בד' טפחים.

ידות אוכלים – ענפים וקשים המחוברים לפירות:  בבוצר לגת – אין להם דין ידות להביא טומאה על הפירות, דלא ניחא ליה בהנך ידות, שמוצצות היין ומפסידות אותו.  בקוצר לסכך – לרב מנשיא בר גדיא בשם רב הונא אין להם דין ידות – דלא ניחא ליה בפירות המחוברים להם משוםשהפירות פסולות לסכך – וכיון שאין מביאים טומאה לפירות, כשרים לסיכוך. לרבי אבא בשם רב הונא – יש להם דין יד, שניחא ליה שהאוכל מחובר להם שלא יתפזר וילך לאיבוד.

לעילוי נשמת הבחור החשוב אברהם בנימין ביינוש כץ ז"ל בן יבלחט"א הרב הגאון החסיד ישראל אריה כץ שליט"א

נלב"ע י"ב מנחם אב תשס"ו ת. נ. צ. ב. ה.

***************