לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום ראשון כ"ג אב תשפ"א
מסכת סוכה דף כ"ה
דף כ"ה – ע"א
משנה . שלוחי מצוה – פטורים מן הסוכה אפילו בשעת חנייתם, שנאמר בקריאת שמע 'בשבתך בביתך' ולא 'בשבת', ומשמע בשבת שלך ולא של מצוה.
חולין ומשמשיהם – פטורים מן הסוכה.
אכילת ושתיית ארעי – מותרת חוץ לסוכה.
הטרוד במחשבה בטירדא של מצוה, אף על פי שאינו טורח ועושה מלאכת מצוה – פטור מקריאת שמע, שנאמר 'ובלכתך' ולא 'ובלכת' ומשמע שרק שלך.
הכונס את הבתולה פטור מקריאת שמע משום שטרוד בטירדא של מצוה, אבל הכונס את האלמנה אינו טרוד וחייב.
אבל חייב בכל המצות (חוץ מן התפילין), שטרוד בטירדא של רשות, שאינו חייב להצטער.
'ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם' הנאמר לענין פסח שני – לרבי יוסי הגלילי היינו נושאי ארונו של יוסף, לר' עקיבא היינו מישאל ואלצפן שהיו עוסקים בנדב ואביהו, לרבי יצחק טמאי מת מצוה היו.
דף כ"ה – ע"ב
עוסק במצוה פטור מן המצוה למדנו גם ממה שמותר לטמאות למת הגם ששביעי שלו יהיה בערב פסח, ודוחה בזה הקרבת הפסח. ומשם גם למדנו שאפילו מצוה שיש בה כרת נדחה, והלימוד מ'בשבתך בביתך' הוצרך שאפילו כשעוסק במצוה בשעה שהגיע זמן החיוב הרי הוא פטור.
אבל פטור מן התפילין ביום ראשון, שהוא עיקר המרירות, ותפילין נאמר בהם 'פאר', ואבל לאו בר פאר הוא וכשמתפאר מראה בעצמו שאינו אבל.
אבל חייב בסוכה ואינו פטור משום מצטער, שדווקא כשהסוכה מצערת אותו פטור, אך אבל שמצער נפשו חובה עליו ליישב דעתו למצווה.
חתן ושושבינין וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל שבעה, משום שצריכים לשמוח במקום חופה, וצריכים גם לאכול שם, שאין שמחה אלא במקום סעודה.
אין עושים חופה בסוכה, לאביי משום חשש יחוד כשהחתן יצא, לרבא משום צער חתן שמתבייש שם, כיון שהוא מקום פתוח, ונפקא מיניה כששכיח שם אנשים שיוצאים ונכנסים שאין חשש יחוד אבל החתן מצטער.
רבי זירא אכל ושמח בחופתו בתוך הסוכה, והיתה לו שמחה יתירה שקיים שתי מצוות, מצות סוכה ומצות נישואין.
***************
יום שני כ"ד אב תשפ"א
מסכת סוכה דף כ"ו
דף כ"ו – ע"א
חתן ושושבינים וכל בני חופה פטורים מן התפילה – שצריך כוונה, ומן התפילין – משום ששכיח שיכרות וקלות ראש. בקריאת שמע – לתנא קמא חייבים, שיכולים ליישב דעתם שעה קלה לקריאת פסוק ראשון, לרבי שילא – חתן פטור שטרוד, ושאר בני החופה חייבים, ולסוברים עוסק במצוה פטור מן המצוה גם הם פטורים.
כותבי ספרים תפילין ומזוזות, הם ותגריהם ותגרי תגריהם, ומוכרי תכלת לציצית – פטורים מכל מצוות התורה משום עוסק במצוה פטור מן המצוה.
הולכי דרכים ביום – פטורים מן הסוכה ביום, הולכי דרכים בלילה – פטורים בלילה, הולכי דרכים ביום ובלילה – פטורים בין ביום ובין בלילה, שכתוב 'בסוכות תשבו' דהיינו כעין ישיבתו בביתו, שאינו נמנע לצאת מביתו וללכת לסחורה.
הולכים לדבר מצוה פטורים מן הסוכה גם בשעת חנייתם – משום שטרודים ודואגים במחשבת המצוה.
שומרי העיר ביום – פטורים מן הסוכה ביום, בלילה – פטורים בלילה, שומרי גינות ופרדסים שאינם זזים משם – פטורים בין ביום ובין בלילה, שאינם יכולים לעשות שם סוכה, לאביי – שצריך תשבו כעין תדורו דהיינו עם כלי תשמישו, ואינו יכול להביאם לשם מפני הטורח, לרבא – שהגנב רואה אותו יושב בסוכה וגונב הפירות מצד אחר, ונפקא מיניה בשומר על כרי של פירות המונח לפניו שיכול לשומרו בישיבתו בסוכה.
חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה, אפילו חולה שאין בו סכנה, ואפילו חש בעיניו או בראשו.
מצטער פטור מן הסוכה, כגון שמצטער מהסוכה שיש שם יתושים או סירחון מן הקרקע, ודווקא הוא, אבל משמשיו אם אין להם צער חייבים.
אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה, לרב יוסף – ב' או ג' פעמים יתן לתוך פיו (כך פירש רש"י, אמנם הגירסא שלפנינו היא ב' או ג' ביצים), לאביי – לפעמים אכילה כזו מספקת לאדם והרי זו אכילת קבע, אלא ארעי היינו טעימה מלא פיו, כדרך בני הישיבה קודם כניסתם לבית המדרש.
שינת עראי אסורה חוץ לסוכה, לרב אשי – גזירה שמא ירדם וישן שינת קבע, מסר שנתו לשומר שלא ישן שינת קבע – לרב יוסף בריה דרב עילאי, מותר, לרב משרשיא אסור, שמא אף השומר ישכב וישן. מניח ראשו בין ברכיו חוץ לסוכה – מותר, שוודאי לא ירדם. לרבא – בכל אופן אין חוששים שמא ירדם, אלא שינת ארעי אסורה חוץ לסוכה מעיקר הדין, משום שאין קבע לשינה, שלפעמים דיו בנמנום מועט.
תפילין בראשו אסור לישן שינת קבע, שמא יפיח, ושינת עראי – לרב אשי אסור שמא ירדם וישן שינת קבע, ורק בישן בין ברכיו מותר, ויש אומרים אף במוסר שנתו לשומר מותר כנ"ל. לרבא שינת ארעי מותרת, שלא חיישינן שמא ירדם.
תפילין בידיו – אסור לישן גם שינת עראי, שמא יפלו מידיו.
תפילין מונחות למראשותיו ופירס עליהם סודרו – מותר לישן בין קבע ובין עראי, שלא נתנה תורה למלאכי השרת.
שיעור שינת עראי – כדי הילוך מאה אמה.
דף כ"ו – ע"ב
הישן בתפילין ורואה קרי וצריך לסלקם מראשו כל זמן שהקרי עליו, אוחז ברצועה ולא בקציצה.
אסור לאדם לישן ביום יותר משנת הסוס שהיא ס' נשימות, מפני ביטול תורה, וכן נהג רבה שלמד כן מרב, ורב למדה מרבינו הקדוש, שכך קיבל מאבותיו שזו הייתה שנתו של דוד מלך ישראל.
הנכנס לישן ביום שינת עראי – רצה חולץ תפילין רצה מניח, בלילה – חולץ ואינו מניח אפילו בשינת עראי שמא יתחרט וישן קבע, לרבי יוסי – הילדים שנשותיהם איתם אסורים גם ביום, שמא יבואו להרגל דבר.
שכח ושימש בתפילין – אינו אוחז לא ברצועה ולא בקציצה עד שיטול ידיו, מפני שהידיים עסקניות הם ושמא נגעו במקום הטינופת.
משנה . הבא להחמיר על עצמו שלא לאכול עראי חוץ לסוכה – מחמיר ואין בזה משום גאוה, וכן החמיר רבן יוחנן בן זכאי שלא לטעום את התבשיל חוץ לסוכה, ורבן גמליאל לא רצה לאכול שני כותבות ולשתות דלי של מים חוץ לסוכה.
רבי צדוק אכל פת פחות מכביצה חוץ מסוכה, בלי נטילת ידיים (וכרך ידיו במפה משום נקיות) וברכת המזון (שסבר כר' יהודה שרק על שיעור שביעה חייב לברך ברכת המזון), אבל כביצה צריך נטילת ידיים וברכת המזון, אבל סוכה אין צריך כל זמן שהוא שיעור עראי כדלעיל (סוף דף כ"ו.).
***************
יום שלישי כ"ה אב תשפ"א
מסכת סוכה דף כ"ז
דף כ"ז – ע"א
משנה . לרבי אליעזר חייב אדם לאכול ארבע עשרה סעודות בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה בכל יום מחג הסוכות, שצריך תשבו כעין תדורו ובדירה אוכלים אחת ביום ואחת בלילה, ולחכמים יכול להתענות, שגם זה כעין תדורו הוא, שבדירה אם רוצה מתענה, וחזר רבי אליעזר והודה לחכמים.
ליל ראשון של סוכות חובה לאכול בסוכה, שלומדים ט"ו ט"ו מפסח, ובפסח חייב לאכול מצה בלילה הראשון שנאמר 'בערב תאכלו מצות'.
לא אכל ליל ראשון – לרבי אליעזר יש לו תשלומים ואף בליל אחרון של חג – כמו שיש תשלומים לקרבנות – ואף על פי שאינו אוכלו בסוכה, לחכמים אין לו תשלומים.
לרבי אליעזר שיכול להשלים סעודת ליל ראשון של חג בליל אחרון של חג, יכול להשלים במיני ליפתן ופרפראות ומעדנים אחר שסילק את עצמו מן הסעודה, אף על פי שאינו חוזר וקובע עצמו לאכול שתי סעודות של לחם ובשר (וכן כשסבר בתחילה שחייב ב' סעודות בכל יום – אין צריך לקבוע סעודה השניה בלחם ובשר).
'חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים' – לרבי אליעזר היינו 'עשה סוכה לשבעה' ואין יוצאים מסוכה לסוכה לאכול בזו ולישן בזו, או היום בזו ומחר בזו, ולכן אין יוצא בסוכה שעשה בחולו של מועד, לחכמים היינו 'עשה סוכה בחג', שעושים סוכה בחולו של מועד ואין צריך סוכה אחת לכל שבעה.
לרבי אליעזר שאין בונים סוכה בחולו של מועד, מכל מקום מודה שאם נפלה חוזר ובונה אותה, ולא אומרים שהוא סוכה אחרת אלא תשלומים של ראשונה היא.
סוכת חבירו – לרבי אליעזר אין יוצא בה, שכתוב 'חג הסוכות תעשה לך', ולרבנן 'לך' למעוטי גזולה אבל שאולה כשרה, שנאמר 'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות' – כל ישראל ראויים לשבת בסוכה אחת, ולרבי אליעזר הפסוק בא לרבות גר שנתגייר וקטן שהגדיל בחולו של מועד שעושה סוכה, מה שאין כן המחויב קודם לכן.
דף כ"ז – ע"ב
רבי אליעזר אמר לר' אלעאי תלמידו – משבח אני את העצלנים שאין יוצאים מבתיהם ברגל, שנאמר 'ושמחת אתה וביתך', ואף על פי שעושים זאת מתוך עצלות ולא בשביל הרגל.
חייב אדם לקבל פני רבו ברגל, ולרבי אליעזר היינו רק אם יכול לילך ולחזור בו ביום לשמוח שמחת החג עם אשתו.
אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד שופטים ולא יצאו ממנו נביאים. שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים.
רבי אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו.
רבי אליעזר הסתפק האם מותר לפרוס בשבת סדין על הסוכה מפני החמה, והספק הוא אם יש איסור להוסיף על אהל עראי כשאינו מבטל שם ובסופו ליטלו.
***************