לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי כ' תשרי תשפ"א

מסכת עירובין דף ס'

דף ס' ע"א

סולם – י"א תורת פתח עליו, וכשעומד מצד אחד בעיר של רבים ויש פתח מצידה השני, דינה כעיר שיש לה שני פתחים שאין מערבין את כולה. וי"א שנחשב כפתח או כמחיצה לקולא, ולכך בעיר של רבים תורת מחיצה עליו ומערבין את כולה כעיר שיש לה פתח אחד, ושתי חצירות שיש סולם ביניהם, נחשב הסולם כפתח, ואם רצו מערבין יחד, ואם רצו מערבים כל אחת לעצמן, ואין אוסרים זה על זה.

אנשי חצר ואנשי מרפסת – שיורדים ממנה דרך סולם לחצר – שלא עירבו יחד: אם גובה המרפסת עשרה, משמשת הסולם כמחיצה לקולא ואין בני המרפסת אוסרים על בני החצר. אם אינה גבוהה עשרה אין תורת מחיצה עליה, ואוסרים בני המרפסת על בני החצר משום דריסת רגל שיש להם בחצר בשעת יציאתם לרשות הרבים. ואם כל המרפסת מוקפת מחיצה חוץ מעשר אמות, ויש פתח קטן לפני המרפסת (ברגלי הכבש תחילת עליתה), אין בני המרפסת אוסרים על בני החצר, לפי שסילקו את עצמם מן החצר. אבל אם אינה מוקפת מחיצה אין פתח קטן מועיל, שהם כשתי חצירות שאין כותל ביניהם.

כותל שזקף עליו סולמות זה לצד זה, אפילו ביותר מעשר אמות, אינם מבטלים את המחיצה (כדין כותל שנפרץ יותר מעשר), שתורת מחיצה עליו לקולא.

המקום שמשיירין בעיר של רבים כדי שלא לערב את כולה – למסקנת הגמרא – אין צריך שיהיה ראוי לשתף אותו בכלל העירוב, ויכול לשייר בתים הפתוחים לנהר שעומד אחורי העיר ואין להם פתח לעיר, וא"צ לפרוץ בהם חלונות לצד העיר כדי שיהיה ראוי לערב אותם.

עיר קטנה שיש בה חמישים דיורים (כמנין שהיו בעיר 'חדשה') שהיתה מתחילה של רבים – י"א שצריכה שיור ואין מערבין את כולה, וי"א שאינה צריכה.

י"א הלכה כר"ש שהשיור בעיר של רבים הוא שלש חצירות של שני בתים, וי"א אפילו בית אחד בחצר אחת.

היה בשעת כניסת היום בשדה בצד מזרח, ואמר לבנו שיערב לו במערב או להיפך – אם יש ממקומו לביתו אלפים ולערובו יותר מאלפים, שביתתו בביתו, ולא קנה שביתה במקום העירוב, משום שאין יכול לילך לשם כשקידש היום. אם יש ממקומו לעירובו אלפים ולביתו יותר מאלפים, קנה שביתה במקום עירובו ואסור לביתו.

הנותן את עירובו באחד מן הבתים העומדים בתוך שבעים אמה ושיריים סמוך לעיר, לא עשה כלום, שגם בלא העירוב הולך בכל העיר כארבע אמות וממנו אלפים לכל רוח.

דף ס' ע"ב

נתן את העירוב חוץ מעיבורה של עיר: אם כלתה מדתו – אלפים ממקום עירובו – באמצע העיר, אין לו אלא חצי העיר עד אלפים ממקום עירובו. ואם מדתו כלתה בסוף העיר, נעשית כל העיר כארבע אמותיו, ומשלימין לו מחוץ לעיר את השאר (כגון אם נתן עירובו אלף אמה לצד מערב, יש לו בצד מזרח אלף אמה).

***************

יום שישי כ"א תשרי תשפ"א

מסכת עירובין דף ס"א

דף ס"א ע"א

עיר גדולה הסמוכה לעיר קטנה, אנשי עיר גדולה מהלכים בכל הקטנה, ומשלימים את מידתם – לאלפים אמה – חוצה לה, לפי שהקטנה באמצע תחומה נחשבת כארבע אמות. אבל אנשי קטנה, הולכים בגדולה רק עד אמצע העיר במקום שכלה אלפים אמה מעירם. ואם אחד מבני הקטנה נתן את עירובו בגדולה או אחד מבני גדולה נתן את עירובו בקטנה, מהלך בכל העיר שנתן את עירובו כארבע אמות, וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח. (ור"ע חולק במשנה להלן בסמוך).

עיר היושבת על שפת הנחל (עמק) – אם יש מחיצה בגובה ארבע אמות על פני כל העיר, מודדים את תחומה משפת הנחל – שהוא קצה העיר – כשאר עיירות. אם אין לה מחיצה בגובה ד' אמות, כיון שיש פחד להשתמש שם הרי היא כישוב שאינו קבוע, ומודדים לכל אחד מפתח ביתו. ואין היתר במחיצה שגובהה ארבעה טפחים, משום שאינה מונעת את הפחד.

בני גדר יורדין בשבת לחמתן ובני חמתן אין עולין לגדר. והטעם: א. י"א ששתיהן יושבות בשיפוע ההר האחת בתחום של חברתה, בני גדר עשו מחיצה ומודדים לכולם משפת העיר, ובני חמתן שלא עשו מחיצה מודד כל אחד מפתח ביתו. ב. בני גדר היו מכין והורגין לבני חמתן, ובשבת שמצוי השכרות חששו יותר לכך, ובני חמתן עולים לגדר שהכלב אינו נובח חוץ לעירו. ג. חמתן עשויה כקשת, ויש יותר מארבעת אלפים בין שתי ראשיה, וגדר בתוך תחומה למטה ולכך הולכים ממנה לחמתן, אבל היושבים בקשת של חמתן מודדים להם כל אחד מפתח ביתו, ומשום כך אין הולכין לגדר. ד. גדר עיר גדולה וחמתן עיר קטנה, תחום של חמתן כלה באמצע גדר, ואין עולים רק עד סוף אלפים, אבל תחום של גדר כלה בסוף חמתן וכל העיר כארבע אמותם ומשלימים להם את השאר.

הנותן את עירובו – לשיטת ת"ק מהלך בכל העיר שנתנו ואלפים אמה חוצה לה. לר"ע אין לו אלא אלפים ממקום עירובו. נתנו במקום שאין בו דיורין, לדברי הכל אין לו אלא אלפים ממקום עירובו. אם כלה אלפים ממקום שביתתו באמצע מערה, אינו נכנס להלן ממדתו כלום.

דף ס"א ע"ב

שבת בעיר חריבה שאין בה דיורין ומוקפת מחיצות, מהלך את כולה ואלפים חוצה לה (אפילו לרבי עקיבא). הניח בה את עירובו, י"א שאין לו אלא אלפים ממקום עירובו גם לחכמים, וי"א שמהלך בכולה (לחכמים) כיון שראויה לדירה. ואם נפלו מחיצותיה שאינה ראויה לדירה, אין לו אלא אלפים ממקום עירובו.

הלכה כחכמים ולא כרבי עקיבא, שהלכה כדברי המיקל בעירוב.

***************

שבת קודש כ"ב תשרי תשפ"א

מסכת עירובין דף ס"ב

פרק הדר – דף ס"ב ע"א

הדר עם גוי בחצר או עם הכותי (שדינו כגוי למ"ד גרי אריות הן): לת"ק אסור לטלטל מביתו לחצר עד שישכור מן הגוי את הרשות שיש לו בחצר. ולר"א בן יעקב רק אם שני ישראלים דרים בחצר (בשני בתים), הגוי אוסר עליהם. למסקנת הגמרא הכל מודים שדירת גוי אינה דירה ואינו אוסר מעיקר הדין, אלא שחששו חכמים שילמוד הישראל ממעשיו, ותקנו שצריך לשכור ממנו רשותו, והגוי לא ירצה להשכירו (שחושש שיחזיק ברשותו או שחושש לכשפים), ויצא הישראל משם. ולר"א בן יעקב לא חששו ביחיד, שאין מצוי שידור ישראל יחידי עם הגוי שחשוד על שפיכות דמים, ור"מ חושש גם ביחיד שיזדמן לפעמים שדר עם הגוי לבדו.

הדר עם צדוקי שאינו מודה בתורה שבע"פ – לרבן גמליאל – א"צ לשכור ממנו (כמו בגוי), אלא יבטל הצדוקי את רשותו. ויכול הצדוקי לחזור ולהחזיק ברשותו באמצע השבת אם יוציא לשם את כליו. ואם הוציא הישראל את כליו תחילה לאחר שקידש היום, אין הצדוקי יכול לחזור. ולרבי יהודה יכול.

שוכרין מנכרי אפילו בפחות משוה פרוטה. ובן נח שגזל פחות משו"פ נהרג, שהגוי אינו מוחל אפילו פחות משו"פ. ואין לו דין השבה, שלא נאמר 'והשיב את הגזילה' אלא בישראל.

י"א שצריך לשכור מן הגוי 'שכירות בריאה', והיינו שיתן לו רשות למלאות את החצר בספסלין. וי"א שאפשר ב'שכירות רעועה' וא"צ רשות למלאותה בספסלין.

חצירו של גוי הוא כדיר של בהמה. ולכןאם יש כמה בתים של גויים בחצר ולא דר עמהם ישראל, מותר לישראל להוציא מן הבתים לחצר, ואינו כמוציא מרשות מיוחדת לגוי זה לרשות של כולם, שאין רשות גוי חלוקה להיחשב רשות כל אחד לבדו.

דף ס"ב ע"ב

ישראל וגוי הדרים בחצר (ולר"א בן יעקב שני ישראלים), הישראל אוסר על ביתו של גוי – לרבי מאיר – גם אם הישראל אינו בעיר, והגוי אוסר על ביתו של ישראל רק אם הוא בעיר. שדירה בלא בעלים לא שמה דירה, והישראל שאוסר מעיקר הדין אם הוא בעיר, גזרו חכמים שהוא אוסר גם כשאינו בעיר. אבל גוי שאפילו אם נמצא בעיר אוסר רק משום גזירה שלא ילמוד ממעשיו, לא גזרו כשלא נמצא בעיר. ואם הלך הגוי למקום קרוב ויבוא בו ביום, אוסר, שמא יבואו לטלטל גם לאחר שיבוא.

י"א הלכה כר"א בן יעקב שהגוי אוסר רק אם דרים בחצר שני ישראלים, ודורשים כן ברבים. וי"א שמורים כן ליחיד הבא לשאול, אבל אין דורשים זאת ברבים. וי"א נהגו העם כדבריו ואין מוחים בהם, אבל הבא לשאול אין מורין לו כן.

אסור לתלמיד להורות הלכה במקום רבו אפילו בדברים הפשוטים ואינם תלויים בסברא, כמו היתר ביצה בכותח או הימים שאסור להתענות בהם, משום שחוצפה היא.

***************