לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ז' חשון תשפ"א

מסכת עירובין דף ע"ז

דף ע"ז ע"א

שתי חצירות שיש ביניהם כותל עשרה – מערבין כל אחת לעצמה ואין מערבין ביחד, אפילו אם רוחב הכותל הוא פחות מארבעה. נפרצה הכותל – עד עשר אמות, רצו מערבין כל אחת לעצמה רצו מערבין ביחד, מפני שהוא כפתח. יותר מעשר אמות, מערבין ביחד ולא כל אחת לעצמה, שכולה כחצר אחת.

היו בראש הכותל פירות – אם רחבו ארבעה, אלו עולין מכאן ואוכלין וכן אלו, אבל לא יורידו ממנה לחצר או מן החצר אליה, שחשובה רשות בפני עצמה ואינה בטילה לאחת מן החצירות. ואם אין ברחבו ארבעה – לרב, אויר שתי רשויות שולטות בו ואסור לטלטל על ראשו אפילו כמלא נימא (ואע"פ שהוא מקום פטור, ברשויות דרבנן עשו חיזוק יותר משל תורה). ולרבי יוחנן מותר להעלות מן החצירות לראש הכותל ולהוריד ממנו, שהוא מקום פטור ובטל לכאן ולכאן להקל.

מקום שאין בו ארבעה על ארבעה (וגבוה שלשה) העומד בין רה"י לרה"ר – מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו משאוי שלהם, מפני שהוא מקום פטור. אבל מדרבנן אסור להחליף מרשות לרשות.

כותל או חריץ שבין שתי חצירות, צידו האחד גבוה עשרה וצידו השני פחות מעשרה, נותנים אותו לחצר שהוא פחות מעשרה (שמעלה ומוריד ממנו לחצר זה ולא לחצר השני), שלזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה.

בא למעט את הכותל – אם יש במיעוטו ארבעה באורך הכותל, המיעוט נעשה כפתח ומשתמש בכל הכותל. אם אין במיעוטו ארבעה, אם מיעטו ע"י תל עפר או אצטבא שבנה בקרקע הסמוך לו אינו מועיל כלל, ואם עקר חוליא בראש הכותל משתמש במקום המיעוט.

כפה ספל סמוך לכותל כדי למעטו מעשרה, באופן שאסור ליטלו בשבת, כגון שחיברו בקרקע וצריך כלי חפירה להוציאו, הרי זה מיעוט. אבל אם א"צ כלי חפירה אע"פ שמכוסה בעפר, כיון שמותר ליטלו בשבת, אינו מיעוט.

תאנה שהטמינה בתבן וחררה שהטמינה בגחלים, אם מגולה מקצתה ניטלת בשבת.

דף ע"ז ע"ב

סולם המצרי שאין לו ארבע שליבות אינו ממעט, לפי שהוא קטן ונוח ליטלו. סולם שיש לו יותר, אע"פ שמותר ליטלו ממעט, כיון שאין נוטלים אותו מחמת כובדו.

כותל שבין שתי חצירות שגבוה עשרה טפחים, והניח סולם רחב ארבעה משני צדדים, אם אין מרוחקין זה מכנגד זה שלשה טפחים הרי זה כפתח, ואם רצו מערבין ביחד. אם מרוחקין זה מכנגד זה שלשה טפחים, אם רוחב הכותל פחות מארבעה אינו נחשב כפתח, ואם רחבו ארבעה נחשב כפתח (שמהלך על ראש הכותל עד הסולם השני).

בנה איצטבא על גב איצטבא סמוך לכותל, ואויר מפסיק בין זו לזו (שיש לעליונה רגלים), אם אורך התחתונה ארבעה טפחים ובה נתמעט גובהו של כותל מעשרה, ממעט גם בלי העליונה. וכן אם יש ארבעה רק בעליונה ואין בין עליונה לתחתונה שלשה טפחים, ממעט. (שנחשבות כאחד, ואע"פ שקצר מלמטה מתמלא שיעורו מלמעלה. אבל אם יש ביניהם שלשה הרי הם שנים, והעליונה אינה ממעטת שאין ממעטים באויר).

סולם שיש אויר בין שליבותיו (כעין שלנו) – אם יש בשליבה תחתונה ארבעה ובה נתמעט הכותל מעשרה, ממעט. וכן אם יש ארבעה רק בעליונה ואין בין תחתונה לעליונה שלשה טפחים (וכן בין תחתונה לקרקע), ממעט.

***************

יום שני ח' חשון תשפ"א

מסכת עירובין דף ע"ח

דף ע"ח ע"א

העמיד סולם כל שהוא על הקרקע, וסמך את ראשו בזיז ארבעה על ארבעה היוצא מן הכותל, אע"פ שאין בסולם רוחב ארבעה, הרי זה ממעט (וכשאין בין שליבות הסולם שלשה טפחים). אבל אם העמידו ליד הזיז וסמך את ראשו לכותל, אינו ממעט.

כותל שגבהו תשעה עשר טפחים, צריך זיז אחד באמצעיתו כדי להתירו ע"י סולם, שלא יהיה גובה עשרה לא למטה ממנו ולא למעלה. וכותל עשרים צריך שני זיזים להתירו, אחד בעשרה תחתונים ואחד בעליונים. וצריך להעמידן זה שלא כנגד זה, כדי שיוכל לקבוע סולם שני מזה לזה.

עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה (שדינו כרה"י) ונעץ יתד בראשו ומיעטו מרוחב ארבעה – י"א שאם גבהו שלשה מבטלו מתורת רה"י, ואם אין גבהו שלשה בטל לגג העמוד ואינו ממעט. וי"א שאפילו אם אין גבהו שלשה ממעט, לפי שאין נוח להשתמש. וי"א שגם גבוה שלשה אינו ממעט לפי שראוי לתליה. ואפילו אם מלאו כולו ביתידות, שיכול להניח עליו דף או אבן ולהשתמש בו.

בור וחולייתה (קרקע שהקיפו בו פי הבור) מצטרפים להשלים עשרה לעומק הבור ולעשותו רשות היחיד. וכן אם אין ארבעה ברוחב חלל הבור, מצרפים את העובי של היקף החוליא לחייב את הנוטל מגב החוליא לרה"ר או מרה"ר עליה, לפי שיכול להניח דף או אבן על פיה ולהשתמש בה.

כותל שגבהו עשרה – י"א שצריך סולם ארבעה עשר להתירו, שסולם זקוף אינו נוח לעלות, וצריך למשוך רגלי הסולם ארבעה טפחים מן הכותל. וי"א אפילו שלשה עשר ומשהו, שכשתמשוך רגליו ארבעה מן הכותל, יהיה ראשו נמוך מן הכותל פחות מטפח. וי"א אפילו אחד עשר ומשהו, שכשתרחיק רגליו ארבעה יהיה ראשו נמוך מן הכותל פחות משלשה, והרי הוא כ'לבוד'. וי"א שסולם זקוף ממעט ודי בשבעה ומשהו, שמעמידו זקוף ומגיע לפחות משלשה לראש הכותל.

פסקי דקלים שבבבל שהניחם סמוך לכותל כדי למעטו, א"צ לקובען בקרקע אע"פ שמותר ליטלו בשבת שתורת כלי עליהם, שאין אדם נוטלם מחמת כובדם. סולמות שבבבל – י"א שא"צ לקובען וי"א שצריך.

העמיד סולם פחות משני טפחים מכאן ומכאן, וקבע קשין באמצע (כעין שליבות מזה לזה) להשלימן לארבעה, אינו מצטרף, שאין כף הרגל עולה על הקשין, וסתם עליית רגלים באמצע הסולם הוא. אבל קשין מכאן ומכאן וסולם באמצע מצטרף, שכף הרגל עולה בסולם, והקשין ראויין לאחוז בהם ידו.

דף ע"ח ע"ב

העמיד סולם צר, וחקק בכותל מכאן ומכאן כנגד שליבות הסולם כדי להשלים את רחבו לארבעה – צריך להשלים הרוחב בגובה הכותל עד עשרה טפחים. אבל אם חקק כל הסולם בכותל (שעשה בו כעין שליבות ברוחב ארבעה), צריך שיהא רוחב השליבות ארבעה עד מלא קומת הכותל, ולא די בעשרה כמו בסולם צר, ששם נוח לעלות בו וצריך להשלימו לארבעה בגובה עשרה כדי שייחשב כפתח, אבל כאן אין נוח לעלות עליו כל כך.

אם עשה את האילן לסולם או את האשירה – י"א אילן מועיל, ואע"פ שאסור לעלות עליו בשבת, פתח הוא אלא שאיסור שבות רבוץ עליו. ואשירה אינו מועיל לפי שאסור בהנאה (אפילו לרבי יהודה המתיר עירובי תחומין שהניחו בקבר, שלאחר שקנה א"צ שמירתו, וקנית עירוב תחומין אינה הנאה שהיא לדבר מצוה ומצוות לאו ליהנות נתנו, אבל עשית פתח לערב חצירות אינו דבר מצוה אלא הנאה היא).וי"א אילן אסור לפי שאיסור שבת גורם לו, ואשירה מותר שאיסור דבר אחר גורם לו. וי"א שאילן תלוי במחלוקת רבי וחכמים לענין הנותן עירוב תחומין באילן, ואשירה תלויה במחלוקת רבי יהודה וחכמים לענין עירוב תחומין שהניחו בקבר.

***************