לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון י"ד חשון תשפ"א

מסכת עירובין דף פ"ד

דף פ"ד ע"א

אנשי חצר ואנשי מרפסת שלא עירבו, ויש תל בחצר הגבוה עשרה טפחים – אם דרים בעליה שעולים אליה מן המרפסת, נמצא שתשמישו לבני עליה בשלשול ולבני חצר בזריקה (ולרב שניהם אסורים, ולשמואל נותנים אותו לבני עליה). ואם דרים במרפסת, נותנים אותו למרפסת שהוא שוה לו. ותל הנמוך מעשרה, חצר ומרפסת אסורים שלשניהם נוח להשתמש בו. וכן אם גבוה עשרה ורחוק מן המרפסת שניהם אסורים, ששניהם משתמשים בו בזריקה.

חולית בור שגבוהה עשרה, ומליאה במים או פירות מתוקנים שמשתמשים מהם בשבת, אע"פ שבתחילת שבת מליאה היא והיא כפתח לבני מרפסת, כיון שנחסרת באמצע השבת דינה כחסירה, ותשמישה לבני מרפסת בשלשול ולבני חצר בזריקה, (ותלוי במחלוקת רב ושמואל הנ"ל). ואם מליאה פירות טבל שהן מוקצין היא של מרפסת, ואין גוזרים שמא ישתמשו גם במליאה פירות מתוקנים.

אנשי חצר ואנשי עליה שלא עירבו יחד – זיז היוצא מן הכותל בעשרה טפחים תחתונים, משתמשין בו אנשי החצר (שלהם הוא כפתח, ולאנשי עליה בשלשול), והיוצא בעשרה עליונים משתמשין בו אנשי עליה (שלהם הוא כפתח ולאנשי חצר בזריקה). והיוצא בשטח הכותל שבין עשרה עליונים לתחתונים (כשגובה הכותל יותר מתשעה עשר טפחים), תשמישו לבני עליה בשלשול ולבני חצר בזריקה, ותלוי במחלוקת רב ושמואל הנ"ל.

דף פ"ד ע"ב

שתי גזוזטראות הבולטין מן העליה על שפת הים, זו למעלה מזו ומשוכות זו מכנגד זו בתוך ארבעה, ועשו בשותפות בגזוזטרא העליונה מחיצות תלויות המתירות במים, ונקב לשלשל ממנה דלי, ולא עשו מחיצות לתחתונה, אם בני תחתונה באים לעליונה למלאות, ושתיהם משתמשים בשלשול, שתיהם אסורות. ואם בני תחתונה זורקים דלי שלהם לעליונה, נמצא תשמישו לעליונה בשלשול ולתחתונה בזריקה, ותלוי במחלוקת רב ושמואל הנ"ל.

אם עליונה אינה גבוהה מן התחתונה עשרה טפחים, שתיהם אסורות, ואפילו אם עשו מחיצות לעליונה ולא לתחתונה, והעליונה משתמשת בנחת בשלשול לבד, והתחתונה בקשה שצריכה גם מקצת זריקה, כיון שאין עשרה ביניהם אינם רשויות חלוקות. וק"ו אם עשו מחיצות לתחתונה ולא לעליונה שתשמישם שוה ע"י שלשול, ששתיהם אסורות.

גג עשרה שאחד מצידו רה"ר, ועולים אליה מרה"ר דרך מרפסת שאינה גבוהה עשרה, צריך סולם קבוע להתיר הטלטול מן המרפסת לגג, לפי שגילה דעתו שרוצה להשתמש בגג וסילק ממנה כח רה"ר. אבל סולם רעוע אינו מתירו, ואע"פ שיש מן המרפסת לגג פחות מעשרה, ומרה"ר לגג יש עשרה, והמרפסת היא לגג כפתח ולרה"ר בזריקה, כיון שהמרפסת ורה"ר הן בתוך עשרה אוסרות זו את זו. וי"א שתשמיש הגג נוח גם לבני רה"ר לכתף עליו בחול משאוי קל.

***************

יום שני ט"ו חשון תשפ"א

מסכת עירובין דף פ"ה

דף פ"ה ע"א

שתי חצירות הפרודות זו מזו, ומבוי קטן שאין דיורין פתוחים לו מפסיק ביניהם, ויש בו בור המופלג ארבעה מכותלי החצירות – לשמואל צריך כל חצר להוציא זיז כל שהוא או קנה (אע"פ שאין ניכר כ"כ), כדי שיוכל למלאות מן הבור דרך חלונו. ומעיקר הדין אין אוסרים זה על זה, לפי שאין שולטים בו רק דרך אויר, וחכמים החמירו שאדם אוסר על חבירו דרך אויר, וצריך להוציא זיז משום היכר, שלא ישתמשו ברשות אחרת של שנים בלא עירוב. ולרב אין צריך זיז, שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר.

שתי גזוזטראות זו למעלה מזו ומשוכות זו מכנגד זו בתוך ארבעה, ועשו מחיצות תלויות בעליונה המתירות למלא מים ולא עשו לתחתונה, שתיהם אסורות (נתבאר לעיל פד:). ואם משוכה זו מכנגד זו ארבעה, עליונה מותרת ותחתונה אסורה, לפי שהתחתונה בזריקה ושלשול, והעליונה בשלשול לבד.

שני בתים ושלש חורבות ביניהם – כל בית משתמש בחורבה הסמוכה אליו, גם בחלק הפנימי שבחורבה שאין יכול להשתמש בה ע"י שלשול אלא ע"י זריקה. וחבירו הרחוק ממנה לא ישתמש בה, שהסמוך לה תשמישו נוח יותר, לפי שבחלק הסמוך לחלונו יכול להשתמש ע"י שלשול. אבל אינו אוסר עליו אע"פ שמשתמש בה בחול ע"י זריקה, שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר (לשיטת רב). ובחורבה האמצעית – אם עומדים כשורה, שתיהם מותרים – לרב – שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר, ואם עומדים כחצובה (שהאמצעית סמוכה לשתיהם), שתיהם אסורים, ששתיהם משתמשים בה בשלשול ואוסרים זה על זה.

דף פ"ה ע"ב

מקום שאין בו ארבעה על ארבעה העומד בין רה"י לרה"ר – מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו משאוי שלהם, ובלבד שלא יחליפו. ואע"פ שאין זו הנחה גמורה וכאילו משתמש באויר, מותר לשתיהם להשתמש בו בלא תיקון, אפילו לשמואל הסובר שאדם אוסר על חבירו דרך אויר ברשויות דרבנן, ברשויות דאורייתא לא החמירו, שחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.

שני בתים של אדם אחד משני צידי רה"ר, לשמואל מותר לזרוק מזה לזה למעלה מעשרה טפחים (ואין האויר של בני רה"ר אוסר עליו אע"פ שאדם אוסר על חבירו דרך אויר, ברשויות דאורייתא לא החמירו). לרב אם אחד גבוה ואחד נמוך אסור, שמא יזרוק מן הנמוך לגבוה ולא יגיע ויפול לרה"ר, ויבוא להעבירנו.

הנותן את עירובו בבית שער (בחצר של רבים), באכסדרה ומרפסת, אינו עירוב. והדר שם אינו אוסר על בעל החצר (וא"צ ליתן פת, שאינה דירה). הנותן את העירוב בבית התבן בית הבקר בית העצים ובית האוצרות, הרי זה עירוב. ואם השאילה בעה"ב לאחר לדור שם – לת"ק אוסר, ולרבי יהודה אם יש שם תפיסת יד של בעה"ב (מקום להצניע בו כליו), אינו אוסר.

הנותן את עירובו בבית שער בחצר של יחיד, עירובו עירוב.

כל מקום שאין מניחין בו עירובי חצירות, מניחין בו שיתופי מבואות, חוץ מאויר של מבוי. שהעירוב משום דירה וצריך מקום הראוי לדירה, אבל שיתוף אינו משום דירה (שמשתפים את החצירות ולא את הבתים), וא"צ מקום הראוי לדירה רק מקום המשתמר.

בני חבורה שהיו מסובין בבית וקדש עליהן היום – פת שעל השלחן סומכין עליה משום עירובי חצירות. ואם מסובין בחצר, סומכין עליה משום שיתופי מבואות.

***************

יום שלישי ט"ז חשון תשפ"א

מסכת עירובין דף פ"ו

דף פ"ו ע"א

רבי ורבי עקיבא היו מכבדים עשירים. שנאמר 'ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ינצרהו', אימתי ישב עולם לפי אלוקים, בזמן שיש בו עשירים שגומלין חסד ומזמנין מזונות לעניים, והם ינצרוהו.

השאיל מקום לאחר לדור שם – לרבי יהודה אם בעה"ב מצניע שם כליו, אינו אוסר. ודוקא אם הצניע דבר שאינו ניטל בשבת, כגון טבל ועששית (או יתד של מחרישה), אבל אם הצניע דבר הניטל בשבת אוסר, כיון שאם ירצה יוציאנו.

המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת, לר"מ – אוסר על שאר בני החצר שדירה בלא בעלים שמה דירה. לרבי יהודה – אינו אוסר שאין שמה דירה. לרבי יוסי – ישראל אינו אוסר שאין שמה דירה, אבל נכרי אוסר שמא יבוא היום. לרבי שמעון – גם אם הוא באותה העיר אצל בתו אינו אוסר, שהסיח דירת ביתו מלבו. אבל אם הלך לבנו אוסר, שלא הסיח דעתו מביתו. והלכה כר"ש.

בור שבין שתי חצירות, אין ממלאין ממנו בשבת (שכל אחד ממלא מרשות חבירו) אא"כ עשו מחיצה גבוה עשרה טפחים. לת"ק צריך שתהיה המחיצה תוך אוגנו של בור (ולרשב"ג נחלקו ב"ש וב"ה אם למעלה או למטה – ומבואר להלן), ולרבי יהודה מועיל גם מחיצה המפסקת בין החצירות, אע"פ שאינה נכנסת לתוך אוגנו.

שיטת רשב"ג – לב"ש תהיה המחיצה למטה, ולב"ה אפילו למעלה. לרב הונא – לב"ש תהיה המחיצה סמוך למים (וא"צ שראשי הקנים יגעו במים), ולב"ה אפילו למעלה סמוך לשפת הבור, ולדברי שניהם צריך שיהיו כל העשרה תוך אוגן הבור. לרב יהודה – לב"ש צריך שתהא מחיצה תחובה בקרקעית הבור, וראשם של קנים יראו למעלה מן המים טפח כדי שלא יתערבו המים. ולב"ה מועיל מחיצה למעלה מן המים, אלא שצריך לשקע טפח מראשי הקנים התחתונים בתוך המים, שתהיה מחיצה ניכרת בתוך המים. (ונדחו דבריו כמבואר להלן).

קורה ארבעה הנתונה על רחבה באמצע הבור מתרת, ששיערו חכמים שהדלי אינו הולך יותר מארבעה טפחים שתחת הקורה, ואע"פ שתחת רוחב הקורה המים מעורבים, קל הוא שהקילו חכמים במים. ומדין זה הוכיחו כשיטת רב הונא ודחו דברי רב יהודה.

קורה התחובה מחומה לחומה בחורבה, ויש ברחבה ארבעה והיא מוטלת על רחבה – י"א ששני חודיה יורדין וסותמין, ומותר לטלטל תחתיה.

דף פ"ו ע"ב

מחיצה תלויה אינה מתרת בחורבה אלא במים, קל הוא שהקילו חכמים במים.

לשיטת רבי יוסי מחיצה תלויה (שגבוהה מן הארץ שלשה) מתרת בסוכה. י"א שרבי יהודה המתיר מחיצה בבור שבין שתי חצירות גם כשאינו בתוך אוגנו ואין ניכר שעשוי בשביל המים, סובר כרבי יוסי המתיר מחיצה תלויה גם ביבשה בסוכה וה"ה בשבת. וי"א שרבי יוסי מתיר רק בסוכה שהוא איסור עשה, ולא בשבת שהוא איסור סקילה, ורבי יהודה מתיר רק בעירובי חצירות שהוא מדרבנן, ולא בסוכה שהיא מן התורה.

רבי ישמעאל ברבי יוסי מתיר מחיצה תלויה בשבת אפילו ביבשה, שפעם אחת שכחו ולא הביאו ספר תורה מבעוד יום,והתיר להביאו דרך חצר שאינה מעורבת ע"י מחיצה תלויה שהיתה מפתח הבית ועד בית הכנסת.

***************