
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי כ"ו אלול תש"פ
מסכת עירובין דף ל"ז
דף ל"ז ע"א
שיטת 'איו' בשם רבי יהודה שאין ברירה – ולכן, אם עירב במזרח ובמערב ואמר למקום שארצה אלך או למקום שיבוא חכם (ובבין השמשות עדיין לא בא), אינו עירוב. אבל אם כבר בא חכם בין השמשות ולא ידע המערב להיכן בא, העירוב חל, שאין זה אלא 'גילוי מילתא' היכן עירובו ואינו צריך להתברר מדין 'ברירה'. ובמשנתינו מבואר בשם רבי יהודה שיש ברירה. י"א שהעיקר כאיו ולא כמשנתינו, וי"א שהעיקר כמשנתינו.
הלוקח יין מבין הכותים – שאינם מפרישים תרומה – ואין לו כלים להפריש לתוכן תרומות ומעשרות, לר"מ – יש ברירה – ומשום כך אומר שני לוגין שעתיד להפריש הן תרומה, עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני, ומחלל מעשר שני ושותה מיד. רבי יוסי ור"ש אוסרין. וטעמם – י"מ – משום ש'אין ברירה' (ויש חולקים, ראה להלן ע"ב). ולרבי יהודה – נחלקו אמוראים אם סובר יש ברירה או לא (כמבואר לעיל).
שתי נשים שלקחו קיניהם בשותפות או שנתנו קיניהם לכהן, איזה שירצה כהן יקריב עולה ואיזה שירצה יקריב חטאת. למ"ד יש ברירה, משום שהוברר שמה שהקריב כהן לשם אשה זו היתה שלה. ולמ"ד 'אין ברירה', מותר רק אם התנו הנשים ביניהם שכל מי שיקריב הכהן לשמה יהא שלה.
אין קינין מתפרשות – איזו עולה ואיזו חטאת – אלא או בלקיחת בעלים, שאמר בשעת לקיחה זו לחטאת וזו לעולה, או בעשיית כהן. אבל אם לקח אותם סתם ואח"כ קרא עליהם שם, אינו חל ויכול הכהן לשנותם.
דף ל"ז ע"ב
חבר שקנה ירק – של דמאי – לעצמו ולעם הארץ, למ"ד יש ברירה אין צריך חבר לעשר מאותה שנתן לעם הארץ, אע"פ שלא פירש כשקנאן זה לי וזה לעם הארץ, כשנותן לעם הארץ נתברר שזו לקח לצורכו. ולמ"ד אין ברירה צריך לעשר, שקנאה לעצמו וחוזר ומוכרה לעם הארץ, ואין חבר רשאי למכור לעם הארץ דבר שאינו מתוקן.
האומר מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס למ"ד יש ברירה מחולל, ולמ"ד אין ברירה אינו מחולל. ואם אמר 'על סלע חדשה שתעלה בידי מן הכיס' ואין שם אלא היא, מחולל לדברי הכל.
אמר לחמשה הריני מערב על איזה מכם שארצה, ורצה על אחד מהם לאחר שתחשך, וכן אם עירב על אחד משבתות השנה שירצה ורצה בשבת אחת לאחר שתחשך, למ"ד יש ברירה חל העירוב, ולמ"ד אין ברירה – אפילו בדינים דרבנן – אינו חל. (י"א שבדינים דרבנן יש ברירה ובדינים דאורייתא אין ברירה, וי"א שאין חילוק בין דאורייתא לדרבנן).
טעמו של ר"ש – בלוקח יין מבין הכותים שאומר שתי לוגין שאפריש תרומה וכו' אינו מועיל – י"א שסובר 'אין ברירה', וי"א שסובר יש ברירה, אלא שנאמר על תרומה 'ראשית' שיהיו שיריה ניכרים. וי"מ שחושש שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבל למפרע.
תרומת הכרי הזה ומעשרותיו בתוכו מועיל לר"ש, לפי שאמר 'בתוכו' וסביביו ניכרים.
***************
יום רביעי כ"ז אלול תש"פ
מסכת עירובין דף ל"ח
דף ל"ח ע"א
יו"ט הסמוך לשבת – לרבי אליעזר שתי קדושות הן, ויכול לקנות שביתה בכל יום לצד אחר, שמערב שני עירובין ואומר עירובי בראשון למזרח ובשני למערב, או מערב באחד מן הימים ובשני הוא בלא עירוב – כבן עירו. חכמים נסתפקו אם קדושה אחת או שתי קדושות הן, ויכול לערב רק לשתי הימים ולרוח אחת שמא קדושה אחת הן.
נאכל עירובו ביום ראשון – עירובו הועיל ליום לראשון ולא לשני. לשיטת רבי אליעזר שהן שתי קדושות, ביום שני הוא כבן עירו שבוודאי אין לו עירוב. ולחכמים (ורבי יהודה) הרי הוא כחמר גמל, שמא קדושה אחת הן ועירובו הועיל לשני ואין לו אלפים מן העיר רק בצד עירובו, או שמא שתי קדושות הן ואין לו עירוב.
וכן אם עירב ברגליו ביום ראשון (שלא שלח לשם פת, אלא הוא בעצמו ישב שם עד שקידש היום וחזר לביתו), צריך לערב ברגליו ביום שני.
כשחל יו"ט קודם שבת – מוליך את העירוב בראשון ע"י שליח, ומחשיך עליו ונוטלו שמא יאבד ולא יועיל עירובו לשני, וחוזר ומביאו קודם בין השמשות של שני ומחשיך עליו ואוכלו שם (שאין יכול להחזירו בשבת).
אם לא עירב בין השמשות של ערב יו"ט עירוב לשבת, אין יכול לערב באמצע היו"ט – אפילו לרבי אליעזר שהם שתי קדושות – משום שמכין מיו"ט לשבת.
דף ל"ח ע"ב
יש תנאים הסוברים יו"ט ושבת שתי קדושות לענין עירוב (כרבי אליעזר) – וכן פסק רב להלכה. ויש שנסתפקו (כחכמים). ויש אומרים וודאי קדושה אחת הן.
שבת ויו"ט ביצה שנולדה בזה – לשיטת רב – אסורה בזה. ואע"פ שהן שתי קדושות, אסור משום הכנה, שנאמר 'והיה ביום השישי והכינו', חול מכין לשבת או ליו"ט אבל אין יו"ט מכין לשבת או להיפך.
יו"ט שחל בערב שבת הולך ביו"ט להניח עירובו לצורך שבת, אע"פ שאסור להכין מיו"ט לשבת, שתחילת היום של שבת קונה עירוב (ולא סוף היום של ע"ש – שעדיין יו"ט הוא).
לרבי אליעזר מערב שני עירובין לשתי רוחות – ביו"ט הסמוך לשבת – דוקא אם מניח בסוף אלף אמה לכאן וסוף אלף אמה לכאן, שיכול להגיע לעירוב בבין השמשות של שני. אבל אם הניח בסוף אלפיים לכאן וסוף אלפיים לכאן אין מועיל עירוב של שני, שאין זו סעודה הראויה מבעוד יום (שאין יכול להגיע אליה בבין השמשות של שני).
עירב ברגליו יום ראשון – ביו"ט שחל ערב שבת – מערב ברגליו ביום שני. ואין איסור משום מכין מיו"ט לשבת, שא"צ לומר בפיו כלום אלא יושב ושותק. ואפילו לרבנן הסוברים שישן אינו קונה שביתה, מ"מ ניעור – שיכול לומר בפיו אם ירצה – קונה שביתה גם אם לא אמר.
***************