לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"ח אב תש"פ

מסכת עירובין דף ט'

דף ט' ע"א

נעץ שתי יתידות בשני כותלי מבוי מבחוץ והניח קורה על גביהן – לרב חסדא, למ"ד אסור להשתמש תחת הקורה שחודו הפנימי יורד וסותם, מותר להשתמש במבוי זה, שחודו הפנימי דבוק לכתלים ויש כאן סתימה, למ"ד מותר להשתמש תחת הקורה שחודו החיצון סותם, אסור להשתמש במבוי זה שאין הסתימה מחוברת לכתלים. ולרבא, אסור לדברי הכל, שצריך להניח הקורה על גבי כותלי המבוי.

קורה שהיא קצרה מפתח המבוי (כגון שנעץ קנה באמצע פתח המבוי והניח קורה על גביו) – אם היא רחוקה מן הכתלים מרוח אחת או משתי רוחות פחות משלשה טפחים, כשירה משום לבוד. יותר משלשה טפחים, פסולה. ולרשב"ג אומרים לבוד עד ארבעה טפחים.

נעץ שתי יתידות עקומות (שאין ברחבן טפח) על שני כותלי מבוי, ואין שלשה טפחים בגובהן ובעקמומיתן, אומרים לבוד כדי להאריכה עד כותלי המבוי, וחבוט כדי להשפילה.

לר' זכאי אסור לטלטל תחת הקורה וגם לא כנגד הלחי, לאביי בשיטת ר' יוחנן תחת הקורה מותר ונגד הלחי אסור, ולרבא בשיטת ר' יוחנן מותר גם כנגד הלחי אם המבוי פתוח לרה"ר. ואם הוא פתוח לכרמלית, מצטרף המקום שכנגד הלחי עם הכרמלית שבחוץ לשיעור כרמלית ('מצא מין את מינו וניעור'), ואסור לטלטל בו אם אין לו לחי אחר.

מקום שאין בו ארבעה על ארבעה העומד בין רה"ר לרה"י, מותר לבני רה"ר ולבני רה"י להניח עליו משאות, אבל לא יחליפו מרה"ר לרה"י כדי שלא יבואו להוציא מרה"י לרה"ר. ולאביי מותר רק אם הוא גבוה שלשה.

מבוי שהניח כמה לחיין בראשו ויש בין לחי ללחי ד' טפחים: לאביי שאסור להשתמש כנגד הלחי – לרשב"ג שאומרים לבוד בפחות מארבעה טפחים, כולם כלחי אחד ומטלטל עד חוד הפנימי של לחי פנימי, לחכמים שאין אומרים לבוד, מטלטל עד חוד הפנימי של לחי חיצון. לרבא שמטלטלין כנגד הלחי – אם הוא פתוח לכרמלית, תלוי במחלוקת רשב"ג וחכמים כנ"ל (שהמקום כנגד הלחי מצטרף עם הכרמלית משום 'מצא מין את מינו'). ואם פתוח לרה"ר, אם משך כל הלחיים הוא פחות מארבע אמות, מטלטלים עד סוף המבוי לדברי הכל. אם משך כל הלחיים הוא ארבע אמות, לרשב"ג נעשה כמבוי אחר ע"י לבוד וצריך לחי אחר להתירו, ולחכמים אין אומרים לבוד וא"צ לחי אחר להתירו. ולמ"ד לחי הנראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון כלחי, אם העמיד לחי אחרון משוך מעט כלפי חוץ המבוי (כדרך מעמידי לחיים), מותר גם לרשב"ג וא"צ לחי אחר.

דף ט' ע"ב

לחי הנראה מבפנים ושוה מבחוץ (שחוץ למבוי נראה כתוספת על רוחב הכתלים ולא כלחי, ובתוך המבוי ניכר שהוא לחי) – נדון משום לחי. נראה מבחוץ ושוה מבפנים – י"א שנדון משום לחי וי"א שאין נדון משום לחי.

כותל שחלקו צר וחלקו רחב, אם חלקו הפנימי צר והחיצון רחב, הרי הוא כלחי הנראה מבפנים – בתוך המבוי – ואין נראה מבחוץ, ונדון משום לחי. ואם חלקו החיצון צר יותר, ומשום כך נראה מבחוץ ולא בתוך המבוי, תלוי במחלוקת הנ"ל אם נדון משום לחי.

חצר קטנה שנפרצה לגדולה, גדולה מותרת שהפירצה היא פתח אצלה (שיש לה גיפופין מן הצדדין), וקטנה אסורה (משום רשות שנפרץ במלואו למקום האסור לו). ולמ"ד נראה מבחוץ נדון כלחי גם קטנה מותרת, שמחיצות הגדולה הם גם מחיצות לקטנה מבחוץ. ואם כותלי קטנה נכנסים לגדולה, אם יש בין מחיצות קטנה לגדולה פחות משלשה טפחים, מותרת גם הקטנה משום לבוד. ואם יש יותר משלשה טפחים, אסורה הקטנה לדברי הכל. (ואם יש רק מצד אחד פחות משלשה טפחים, תלוי במחלוקת רבי וחכמים אם חצר ניתרת בפס אחד או בשני פסין).

***************

יום רביעי כ"ט אב תש"פ

מסכת עירובין דף י'

דף י' ע"א

לרבי יוסי אין לחי פחות מרוחב שלשה, וכ"ש פסין של חצר שאינם פחות משלשה.

מימרא של רב הונא: לחי המושך עם דפנו של מבוי – והרי הוא שוה מבפנים ונראה מבחוץ, שחודו של לחי אינו מכסה את כל רוחב הדופן – אם הוא פחות מארבע אמות נידון משום לחי, ומשתמש עד חודו הפנימי, ואם הוא ארבע אמות נידון משום מבוי, ואסור להשתמש בכל המבוי שאין כאן לחי. והוכיחו מדבריו: א. שאסור להשתמש נגד הלחי. ב. ששיעור אורך מבוי ארבע אמות. ג. שלחי הנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי, וכן הלכה.

מבוי הרחב מעשר אמות, לרבי יהודה א"צ למעט. ולא נתבאר עד כמה, ואין ללמוד מפסי ביראות ששיעורם י"ג אמה ושליש.

דף י' ע"ב

מבוי הרחב עשרים אמה – י"א שנועץ קנה באמצעיתו ודיו. ואין הלכה כן, שהאויר מן הצדדים מבטלים אותו, אלא מתקנו באחד משני אופנים: א. עושה פס גבוה עשרה טפחים ומעמידו באמצע המבוי לארכו, ונעשה כשתי מבואות שיש פתח של עשר אמות לכל אחד. ב. מרחיק בשני הצדדין שתי אמות, ועושה פס רחב שלש אמות. (ולא נתבטל מן הפתח הגדול תורת פתח ע"י הפתח הקטן של שתי אמות, שאין אדם מניח פתח גדול ונכנס בקטן כשאינו ממעט בהילוך). ואם הרחיק מן הכותל אמה ועשה פס אמה ומחצה, ולאחריו הרחיק עוד אמה ועוד פס של אמה ומחצה, הוא יותר טוב שאין כאן פירצה גדולה של שתי אמות, אבל חכמים לא הטריחוהו לעשות כן.

אם עשה פס של אמה ומחצה, והרחיק שתים, ואחריו פס של אמה ומחצה, אינו מועיל גם למ"ד עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות נקרא עומד, שהאויר משני הצדדים של פס השני מבטלים אותו. ואם עשה פס אמה והרחיק אמה, פס אמה והרחיק אמה, ופס אמה. אינו מועיל גם למ"ד עומד כפרוץ מותר, שהאויר משני הצדדים של פס האחרון מבטלים אותו.

שיעור טפח: רוחב של ארבע אצבעות גדולות (אגודל), או רוחב של שש אצבעות קטנות – ושתיהם מדה אחת.

עור כיסוי של בית הכסא שהוא רחב טפח עם החלל שלו, מטמא באהל אם יש בשר המת וכלים ותחתיו. יש מעמידין דין זה כשרוחב שתי אצבעות קטנות מכאן ורוחב שתים מכאן, ושתי קטנות ברוחב החלל. ויש מעמידין כשאגודל ומחצה מכאן ואגודל ומחצה מכאן, ואגודל ברוחב החלל. למסקנא הכל מודים שאם העומד מרובה על הפרוץ רק משתי רוחות ולא מרוח אחת, אינו נקרא עומד, ונחלקו כשהפרוץ כעומד, אם נחשב עומד או לא.

***************