לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון י"ג כסלו תשפ"א

מסכת פסחים דף ח'

דף ח' ע"א

חצר אינה צריכה בדיקה, מפני שהעורבין מצויין שם.

אכסדרה – בודקין אותה לאורה ביום. ארובה שבחדר – כנגד החור הרי היא כאכסדרה, ובצדדין צריך לבדוק בלילה ולאור הנר.

לעתיד לבא יקרין הקב"ה מזיוו לפני הצדיקים, ויהיה אורם כאור שבעת ימי בראשית, ודומין לפני השכינה כנר לפני אבוקה.

אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר.

בודקין לאור הנר ולא לאור האבוקה. והטעם: א. שהנר יכול להכניסו בחורין ובסדקין, ואבוקה לא. ב. הנר אורו לפניו ואבוקה לאחריו. ג. באבוקה מתירא שלא יבעיר את הבית ולא יבדוק יפה. ד. אור הנר נמשך ומאריך במקומו, ואור אבוקה נפסק וקופץ תמיד.

מקומות שאין מכניסין בהם חמץ אינם צריכים בדיקה. ואלו הן: א. חורי הבית הגבוהים והנמוכים יותר מדאי שאין נוחין להשתמש.ב. גג היציע שהוא משופע. ג. גג מגדל של עץ שנותנים בתוכו כלים. ד. מטה החולקת בתוך הבית שהיא נמוכה ויש קצת אויר תחתיה (שאין נוח תשמישתה). ה. בית התבן. ו. אוצרות יין שאין מסתפק ממנו יין לשולחנו. ז. אוצרות שמן גם אם מסתפק מהם לשולחנו (שיש קבע לאכילה ויודע לפני הסעודה כמה צריך להביא). ח. בית של דגים גדולים (שיש להם קבע ואומד וא"צ להביא באמצע סעודה).

ואלו מקומות שמכניסים בהם חמץ וצריכים בדיקה: א. חורי הבית האמצעיים שנוחין להשתמש. ב. מטה גבוהה, ויש אויר הרבה תחתיה (שנוחה להשתמש).ג. אוצרות יין שמסתפק ממנו יין לשולחנו (ואוצרות שכר בבבל דינם כאוצרות יין בא"י). ד. בית של דגים קטנים. ה. בית המלח ובית שעוה (שעומד מתוך הסעודה להביא מלח ונרות). ו. בית העצים ובית התמרים.

רפת של בקר א"צ בדיקה, שאם היה שם חמץ הבהמות אכלוהו. וכן לול של תרנגולים.

בנין שנפל – אין מחייבין אותו לבדוק את גל האבנים אלא את מה שרואה בעיניו, אבל א"צ להכניס את ידו לחורין ולסדקין אפילו במקום שהכלב יכול לחפש אחריו, משום סכנת עקרב. ואע"פ ששלוחי מצוה אינם נזוקין, חוששין שמא תאבד לו מחט ולאחר הבדיקה יחפש אחריו (אבל אם יחפש בשעת הבדיקה, אע"פ שמתכוין למצוה ולצרכו בכלל שליח מצוה הוא ואינו ניזוק).

האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן עוה"ב, הרי זה צדיק גמור בדבר זה, וקיים מצות בוראו.

דף ח' ע"ב

חור שבין אדם לחבירו – כל אחד בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו. חור שבין יהודי לגוי – לת"ק בודק עד מקום שידו מגעת. לפלימו אינו בודק כלל, שלא יאמר הנכרי כשפים הוא עושה לי (וחוששין לכך רק בשעת בדיקה שהוא בלילה ולאור הנר). ואע"פ ששליח מצוה הוא, במקום שההיזק מצוי חוששים.

שלוחי מצוה אינם נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן. בין בגופן ובין בממונם. ולכן: העולה לרגל פרתו רועה באפר ואין חיה מזיקתה, תרנגולו מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה. ותלמידים הדרים בכפרים שבבקעה, יוצאים לבהמ"ד קודם עלות השחר וחוזרים משתחשך.

מי שיש לו קרקע עולה לרגל, ומי שאין לו קרקע אינו עולה. שנאמר 'ולא יחמוד איש את ארצך'.

מפני מה אין פירות גינוסר וחמי טבריה בירושלים? שלא יאמרו עולי רגלים אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר או לרחוץ בחמי טבריא דיינו, ונמצאת עליה שלא לשמה.

שתי שורת על פני כל המרתף לבית שמאי – י"א שתי שורות מן הארץ עד שמי קורה, וי"א שורה אחת כמין גאם. שתי שורות לבית הלל – לרב עליונה ושלמטה הימנה, לשמואל עליונה ושלפנים ממנה. (וי"ג 'הלכתא כשמואל').

***************

יום שני י"ד כסלו תשפ"א

מסכת פסחים דף ט'

דף ט' ע"א

אין חוששין שמא גררה חולדה חמץ ממקום שלא בדק למקום שכבר נבדק, שא"כ יש לחוש גם לאחר בדיקת כל הבית שמא גיררה מחצר לחצר ומעיר לעיר, ואין לדבר סוף.

אם גררה החולדה חמץ לפנינו למקום שכבר בדק, חוששין שמא עדיין הוא כאן וצריך לחזור ולבדוק. ואין תולין לומר שאכלתו, י"א משום שבלחם היא אוכלת ומשיירת, וי"א משום שהיה כאן 'ודאי' חמץ ו'ספק' שמא אכלתו, ואין ספק מוציא מידי ודאי.

מדורות עובדי כוכבים ששהו בו ארבעים יום (כדי יצירת הוולד) טמאים, שהם קוברים את נפליהם בבתיהם.וכל מקום שחולדה וחזיר יכולין להלוך א"צ בדיקה, שאם הושלך שם וודאי חטטוהו ואכלוהו לגמרי, שהחולדה אינה משיירת בבשר. וי"א משום שספק היה שם נפל, ואם היה שם ספק שמא אכלוהו.

חבר שמת והניח גורן מלאה פירות, אפילו נתמרחו בו ביום והן בתוך הבית, הרי הן בחזקת מתוקנים. ואין אומרים ש'ספק מעשר אינו מוציא מידי וודאי טבל': א. שחזקה על חבר שאין מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו, ובודאי עישרן. ב. שספק וספק הוא, שמא הכניסם במוץ שלהם ולא נתחייבו במעשר כלל.

דף ט' ע"ב

מעשה בכהן שהציץ על בור שהשפחה הטילה בו נפל והאהיל עליו – וטיהרוהו משום שחולדה וברדלס מצויין שם. ללשון א' משום שהיה ספק וספק, שלא היה וודאי נפל, וגם אם היה יתכן שגררוהו. ללשון ב' היה וודאי נפל, ואע"פ שאינו ברור שאכלוהו, ודאי גררוהו משם.

חמץ שמשייר לאחר הבדיקה יניחנו בצינעה שלא יהא צריך בדיקה אחרת – לאביי שבבדיקת י"ד חוששין לגרירת חולדה, כיון שהפת אינו מצוי בבתים היא מטמנת (ומשנתינו כשבדק בי"ג). לרבא שמא תטול חולדה בפנינו. לרב מרי שמא יניח עשר וימצא תשע, שבוודאי נטלה החולדה אחת.

תשע ציבורין של מצה ואחד של חמץ – ונטל עכבר פרוסה אחת ונכנס לבית בפנינו ואין יודעים מה נטל, אין הולכים אחר רוב, שכל קבוע כמחצה על מחצה וספק איסור לחומרא. פירש פרוסה מן הציבורין לאחת מן הזויות ונטלו עכבר, הולכים אחר רוב, ש'כל דפריש מרובא פריש'.

שני ציבורין אחד של מצה ואחד של חמץ, ולפניהם שתי בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק, ונטלו שתי עכברים אחד חמץ ואחד מצה ונכנסו לבתים – אנו תולים שהחמץ נכנס לבית שאינו בדוק והמצה לבדוק, שחיוב בדיקה מדרבנן שהרי מן התורה די בביטול, ובדין דרבנן תולין להקל שההיתר נכנס בהיתר ואיסור באיסור.

***************