
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי י"ד טבת תשפ"א
מסכת פסחים דף ל"ח
דף ל"ח ע"א
מעשר שני – לר"מ ממון גבוה הוא. ולפיכך: פטור מחלה שנאמר 'עריסותיכם'. ואינו יוצא בו למצה, שלמדים בגז"ש 'לחם לחם' מחלה שצריך מצה שלו. ואינו יוצא באתרוג של מעשר שני, שנאמר 'ולקחתם לכם'. ולחכמים ממון הדיוט הוא, וחייב בחלה, ויוצא במצה ובאתרוג של מעשר שני.
מעשר שני בירושלים – לר"י הגלילי אין יוצא בו ידי חובת מצה (כמבואר לעיל לו.). לר"ע – בחולין: יוצא, שיש לה היתר בכל מושבות אם נטמאת. ובחלה של מעשר שני: י"א שהוא ספק, שהרי אם נטמאת נשרפת ואין לה היתר בכל מושבות, או שמא אומרים 'הואיל' ואם לא קרא לה שם היתה מותרת בכל מושבות. וי"א שיוצא בו משום 'הואיל'.
לקוח בכסף מעשר שני בירושלים – לחכמים יוצא בו ידי חובת מצה, שלדבריהם אם נטמא יפדה, והוא מותר בכל מושבות. וגם אם היה חלה יוצא בו משום הואיל (ללשון ב' הנ"ל). ואפילו לשיטת ר' יהודה יוצא בו (לרבא) – אע"פ שסובר שאם נטמא יקבר – הואיל ומעשר שני עצמה יש לה היתר בכל מושבות, גם לקוח יוצא בו. וגם אם היה חלה יוצא בו, כמו שיוצא בחלה של מעשר שני עצמו משום הואיל (ואומרים 'הואיל' ב' פעמים).
דף ל"ח ע"ב
חלות תודה ורקיקי נזיר (שעשאן לעצמו) אינו יוצא בו. והטעם: י"מ ממה שנאמר 'ושמרתם את המצות', שצריכה שימור לשם מצה ולא לשם זבח. י"מ ממה שנאמר 'שבעת ימים מצות תאכלו', מצה הנאכלת לשבעת ימים וזו נאכלת רק ליום ולילה (ואף אם לא נשחט עליהם הזבח, הרי עשאן לשם מצה שתיפסל ביום ולילה). לר"י הגלילי (הסובר שאינו יוצא במעשר שני) משום שאינה נאכלת באנינות.
כל טעמים אלו באים כדי לאסור אפילו בתודה של נוב וגבעון (וכמ"ד תודה קריבה בנוב וגבעון) שמותר לאכלם בכל מושבות. אבל הקרבים בירושלים, אינו יוצא בה משום שאין נאכל בכל המושבות.
אין לפסול חלות תודה ורקיקי נזיר משום מצה עשירה, שאין בהם אלא רביעית שמן המתחלקת לכמה חלות.
אם עשאן למכור בשוק יוצא בהם, י"מ שכך נאמר למשה מסיני, וי"מ משום שמחשבתו מתחילה הוא שאם לא תימכר ייצא בה ידי חובת מצה.
ליקוטי תוספות:
א. כהן בטבל שלו הוי בכלל לכם וכן לוי או ישראל עני שנטל ממנו תרומה גדולה ומעשר ראשון .
ב. מצה גזולה אינו יוצא ידי חובתו.(רא"ש סימן ח') ולרשב"א לא משכח"ל.(רשב"א סוכה ל"ה.)
ג. הרמב"ם פוסק שדין לכם בארבעת המינים הינו לכם באכילה ולכן יוצא ידי חובתו באתרוג של מעשר שני הגם שפוסק כרבי מאיר שמעשר שני ממון גבוה הוא.(כסף משנה פרק ו' מהלכות ביכורים הלכה ד' בשם הר"י קורקוס)
***************
יום רביעי ט"ו טבת תשפ"א
מסכת פסחים דף ל"ט
דף ל"ט ע"א
משנה: ירקות שיוצא אדם בהן ידי חובתו בפסח – חזרת (חסא), תמכא, חרחבינא (סיב הגדל סביב הדקל), עולשין, מרור. יוצא בהם בין לחים בין יבשים, ולא שלוקים (מבושלים הרבה) או מבושלים. ומצטרפין לכזית. ויוצא בקלח שלהם, בדמאי, במעשר ראשון שניטלה תרומתו, ובמעשר שני והקדש שנפדו.
יוצא בעולשי שדה – אע"פ שיש להם שם לוואי. וכן בחזרת יולין וחזרת גלין.
סימני מרור – י"א כל שיש לו שרף, וי"א כל שפניו מכסיפין. וי"א כל ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין. וכן הלכה.
מצוה לחזר אחר חזרת – א) שנקראת חסה, לפי שחס הקב"ה עלינו. ב) כמצריים שהיו תחילתן רכה וסופן קשה, כך חזרת הקלח שלו רך מתחילתו ומתקשה כעץ.
מרור הוקש למצה – ומשום כך אין יוצאים אלא בגידולי קרקע (להוציא מרה של דג), ובמין זרעים (להוציא עץ מר), ובדבר הניקח בכסף מעשר (להוציא זרע שאינו מאכל). וכמו שיוצא במצה בהרבה סוגים, כך במרור.
חזרת וחזרת גלין, עולשין ועולשי שדה, כרישין וכרישי שדה, כוסבר וכוסבר שדה, חרדל וחרדל מצרי, ודלעת המצרי והרמוצה (מין דלעת) – אינם כלאים זה בזה אע"פ שיש לאחד מהם שם לוואי.
דף ל"ט ע"ב
ערוגה שהיא ששה על ששה טפחים – זורעין בתוכה חמשה זרעונין, ארבע על ארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע. וכן בירקות. ואפילו בחזרת שסופה להקשות, וא"צ להרחיב לה בית רובע כמו בקלח של כרוב.
קלח יבש – לרבי מאיר יוצא בו, לפי שהוא עב אינו מתיבש ואינו מפסיד טעמו, לחכמים אין יוצא בו. עלין יבשים, לדברי הכל אינו יוצא בהם.
כמושין – י"א שיוצא בהם וי"א שאין יוצא בהם. אבל אין יוצא בכבושים שלוקים ומבושלים, כללו של דבר 'כל שיש בו טעם מרור יוצאים בו, ושאין בו טעם מרור אין יוצאין בו'.
לר"ע שיוצא במצה של מעשר שני בירושלים יוצא גם במרור. לר"י הגלילי שאין יוצא במצה אין יוצא במרור, ואע"פ שמעשר ירק דרבנן, הוקשו מצה ומרור שכל שיש לו שם מעשר שני אין יוצא בו.
משנה: אין שורין מורסן לתרנגולים, אבל חולטין ברותחין שאין מניחין אותו להחמיץ. אשה לא תשרה מורסן לשוף בה בשרה, אבל שפה בבשרה יבש אע"פ שמים טופחים על בשרה. לא ילעוס אדם חיטים ויניח על מכתו מפני שמחמיצות.
לחם אפוי ששרה אותו במים או בישלו – אינו מחמיץ. חלוט ברותחין אינו מחמיץ, אבל בישול מחמיץ בעוד שהמים פושרין.
קמח שנפל לתוכו דלף מן הגג טיפה אחר טיפה בלא שהות בינתיים, אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חימוץ, שטירוד הדלף אינו מניחו להחמיץ.
מאכל העשוי מקמח שמן ומלח מותר, שמי פירות אין מחמיצין. והעשוי מקמח מים ומלח אסור.
לא יעבה תבשיל בקמח קליות, שמא לא נעשית קלי כל צורכה ומחמצת בתבשיל.
ליקוטי תוספות:
ג' טפחים לא ינקי מהדדי, אף על פי כן לא התירו חכמים לזרוע יותר משום עירבוב.
***************
יום חמישי ט"ז טבת תשפ"א
מסכת פסחים דף מ'
דף מ' ע"א
אסור לחלוט ברותחין שתי חטים יחד, שמא תשב האחת בסדק של חברתה, ולא תעלה רתיחת המים מארבע רוחותיה ותתחמץ.
אביי היה סבור שאסור לחרוך שתי שבולים יחד, שמא יצאו מים מהאחת לחברתה ותתחמץ. וחזר בו, לפי שאין המים מחמצין דרך נפילתם. ולרבא מותר, שמי פירות אין מחמיצין.
כד שמייבשין בתוכו קליות בתנור – לאביי, אם פיו כפוף למטה מותר, שהמים הנפלטין מן הקליות ע"י חום האור זבין ויוצאין לחוץ. ואם זוקף כדרכו אסור, שהמים נפלטין וחוזרין ונבלעין. ולרבא מותר בכל אופן, שמי פירות אין מחמיצין.
אין לותתין שעורין בפסח. ואם לתת, אם נתבקעו אסורות. וי"א שאפילו לא נתבקעו ממש, אלא כל שמניחם ע"פ חבית ומתבקעות מאליהן אסורות. לרבי יוסי אם רואה שנופחות, שורן בחומץ וחומץ צומתן. ואין הלכה כדבריו.
מותר ללתות חיטין, לפי שהם קשין משעורין ואין ממהרין להחמיץ. וי"א שבעל נפש לא ילתות. רבא היה סבור שאסור ללתות, וחזר בו ואמר שמותר, ושוב חזר ואמר שמצוה ללתות, שהרי צריך שימור שלא יחמיצו גם קודם לישה, ואם א"צ לתיתה למה לי שימור.
חטין של מנחות, אין לותתין אותם.
לשיטת רבא צריך שימור מתחילה ועד סוף, ולפיכך הורה למהפכין את העמרים ולקושרין אותם שיעשו לשם מצוה. ובגמרא צידדו לומר שאין צריך שימור אלא משעת לישה.
דף מ' ע"ב
בגד שנארג בו כלאים ואינו ניכר, לא ימכרנו לנכרי, שמא ימכרנו לישראל וילבשנו.ולא יעשה בו מרדעת לחמור, שמא יטלנו משם ויתפרנה בבגדו. אבל עושה אותו תכריכין למת.
חטים שטבעו בנהר קודם הפסח, לא ימכרם לנכרי, שמא ימכרם לישראל וישתמש עמהם בפסח שאין חימוצם ניכר, אלא ימכרם מעט מעט לישראלים הרבה כדי שיכלו קודם הפסח.
אין נותנים קמח לתוך תבשיל בפסח. ואם נותן את הקמח ואח"כ חומץ לת"ק מותר, שהחומץ מבשלו ואין מניחו להחמיץ, אבל אם נתן את החומץ ואח"כ את הקמח אסור. ולרבי יהודה מותר גם בזה, שחומץ המעורב בתבשיל מבשל. ולעולא בכל אופן אסור, משום 'לך לך אמרינן לנזירא'.
רב פפא התיר לנחתומין של ריש גלותא ליתן בקדירה קמח של קליות, ולרבא אין להתיר במקום שהעבדים מצויין שמזלזלים באיסורים. וי"א שהוא עצמו היה נותן. (ועי' לעיל סוף לט:).
משנה: אין נותנים קמח לתוך חרוסת או חרדל. ואם נתן, בחרדל – לת"ק יאכל מיד ולר"מ אסור. בחרוסת – לרב כהנא ישרף לדברי הכל, ולר"ה בריה דר"י מחלוקת ת"ק ור"מ, והלכה כחכמים שמותר גם בחרוסת.
אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות, אבל סכין אותו בשעת צלייתו ומטבילין בשעת אכילתו.
מים שהנחתום מצנן בו ידיו כשעורך את המצה ישפכו, מפני שמחמיצין.
ליקוטי תוספות:
א. אין עושין מרדעת בכלים שאינו ניכר ,מה שאין כן אם הם ניכרים מותר שאין איסור כלאים במרדעת וכן בכר ובכסת .
ב. לועג לרש.יש במצות ציצית יותר מבשאר מצוות משום ששקול כנגד כל התורה,ואפילו אם יש גם למתים ציצית יש לועג לרש שגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה.
מכירת חיטים שנטבעו במים שמותר למוכרן לישראל רק קב קב ,מכל מקום אם מודיעין אותו מותר (טור סימן תס"ז) .
***************