לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שלישי י״ט אלול תשפ"ג

מסכת קידושין דף כ״ג

דף כ"ג – ע"א

מר זוטרא אמר לעבדו של גר לפני מיתת אדונו שיסיר ממנו מנעליו ויוליכם לביתו כדי לקנותו בחזקה בשעת מיתת אדונו, י"א שגדול היה ולכן היה נזהר שלא יזכה העבד בעצמו בשעת מיתת אדונו, וי"א שהיה קטן וכשיטת חכמים שסוברים שגר שמת זכו העבדים בעצמם אפילו הם קטנים אם לא החזיקו בהם ישראל בשעת מיתה, ושלא כאבא שאול שקטנים לא זכו בעצמם וכל המחזק בהם זכה בהם גם אחר מיתת האדון(לר"ת הלכה כאבא שאול ומה שהחזיק בו לפני מיתה שלא יקדמנו אחר, ועוד דאם היה גדול לא היה מהני שקדם הוא לזכות בעצמו אבל קטן דאין לו יד כל הקודם זוכה).

עבד כנעני קונה את עצמו בכסף ושטר. – לרבי מאיר, כסף לא מהני על ידי עצמו שמה שקנה עבד קנה רבו, אפילו אם נתנו לו אחרים על מנת שאין לרבו רשות בו, ומהני באחרים אפילו שלא מדעת העבד, ואע"פ שסובר ר' מאיר שחוב הוא לעבד שיוצא מיד רבו לחירות ואין חבין לאדם אלא בפניו, לאביי הואיל שקונה אותו בעל כרחו בכסף מאדונו הראשון מהני גם להקנותו לעצמו בעל כרחך, לרבא קבלת הרב גורם השחרור ואין האחרים חבין לו.

שטר מהני על ידי עצמו שגיטו וידו באים כאחד, ועל ידי אחרים מהני רק מדעתו ושלא מדעתו לא מהני שאין חבין לאדם אלא בפניו, ואינו דומה לכסף שמהני באחרים בעל כרחו לאביי דווקא כסף משום שאותו כסף שמכניס בעל כרחו מוציא בעל כרחו אבל שטר אותו שטר שמכניס אינו אותו שטר שמוציא ששטר שחרור כתב לשון שחרור ושטר קנין כתב לשון קנין, לרבא דווקא כסף משום שקבלת רבו גרמא לו ואין האחרים חבין לו אבל שטר שחרור קבלת אחרים גורמת השחרור ואינם יכולים לחוב אותו שלא בפניו.

לחכמים, בכסף על ידי עצמו ובלבד שיהא הכסף משל אחרים, לרב ששת שנתנו לו אחרים על מנת שאין לרבו רשות בו, לר' אלעזר בכה"ג לא קנה העבד ומהני רק שהקנה לו אחרים על מנת שתתנהו לרבך בפדיונך (לר"ת הלכה כרב ששת, ומודה ר"מ בע"מ שתצא בו לחירות, לר"י אין ראיה שהלכה כרב ששת אלא כר' אלעזר ולר"מ לא מהני גם בע"מ שתצא לחירות, מתנה לאשה גוף שלה ובעל אוכל פירות), ומהני גם באחרים גם שלא מדעתו שסוברים זכות הוא לעבד שיוצא מתחת רבו לחירות וזכין לאדם שלא בפניו.

שטר מהני גם ע"י אחרים וגם ע"י עצמו שגיטו וידו באים כאחד.

לרבי שמעון בן אלעזר, בכסף רק באחרים וכשיטת ר' מאיר, ובשטר רק ע"י אחרים ולא אומרים שגיטו וידו באים כאחד שלומדים שטר שחרור מגט שצריך שיצא לרשות שאינו שלו.

לרבי שמעון בן אלעזר שעבד יוצא לחירות בשטר ע"י אחרים שמקבלים בשליחותו שלומדים שטר שחרור מגט אשה מלה לה שעושה שליח לקבל גיטה אע"פ שאינו מקבל בעצמו שטר שחרור.

דף כ"ג – ע"ב

כהנים הם שלוחי רחמנא להקריב קרבנות ולא שלוחי דידן, כיון שאין ישראלים יכולים להקריב קרבנות ומה שאינו יכול לעשות בעצמו אינו יכול לעשות שליח, ולכן יכול כהן להקריב קרבן למי שמודר הנאה ממנו שאינו עושה שליחות בשבילו.

***************

יום רביעי כ׳ אלול תשפ"ג

מסכת קידושין דף כ״ד

אשה בפדיון מעשר שני/יציאת עבד בראשי איברים

דף כ"ד – ע"א

אשה בפדיון מעשר שני, אם המעשר הוא מפירות שדה בעלה ופודה במעות בעלה הרי היא שליח בעלה וצריכה להוסיף חומש כדין בעלים הפודה מעשרותיו, במעשר שלו ומעות מנכסי מלוג שלה אינה צריכה להוסיף חומש שנאמר 'אם גאל יגאל איש ממעשרו' ולא אשה, ואם המעות הם משל אחרים ונתנו לה על מנת שתפדי בו את המעשר לר' מאיר קנה בעלה וצריכה להוסיף חומש, לחכמים לא קנה בעלה ואינה צריכה חומש, ירשה מעשר שני לר' מאיר ממון הקדש הוא ולא קנה בעלה ואפילו פדאה בממון בעלה אינה צריכה חומש, לרבנן ממון הדיוט הוא וצריכה חומש.

דף כ"ד – ע"ב

עבד כנעני יוצא בשן ועין כמו שכתוב בפסוק, ולומדים במה מצינו שמה שן ועין שהם מומים שבגלוי ואינם חוזרים כך יוצא בכ"ד ראשי אברים שהם מומים שבגלוי ואינם חוזרים.

תלש זקנו של עבדו הכנעני ודילדל בו עצם, עבד יוצא בו לחירות אע"פ שאין בהם ביטול מלאכה שכתוב 'וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו' שריבוי ומיעוט וריבוי הוא וריבה הכל ומיעט הכהו על ידו ויבשה וסופה לחזור.

היוצא בראשי אברים נחלקו התנאים אם צריך שטר שחרור להתירו בבת חורין כיון שכתוב 'לחפשי ישלחנו' אם לומדים שילוח שילוח מגט אשה, שאינו חפשי אלא בשילוח גט, או לא שא"כ היה צריך לכתוב ישלחנו חפשי שאז היינו מפרשים שאין חיפושו אלא בשילוח, למכריעים לפני חכמים שן ועין אין צריך שטר כיון ששחרורו כתוב בפירוש ושאר ראשי אברים צריך שטר.

הכהו על עינו וסמאה על אזנו וחרשה עבד יוצא בהם לחירות, הכה בכותל והבעיתו בקול ואינו רואה או נתחרש אין עבד יוצא לחירות שהעבד הפחיד את עצמו שנתן לבו אל פחד קול הבא פתאום.

הכהו על עינו וכהתה, על שינו ונדדה, אם אין יכול להשתמש בהן עכשיו יוצא בהם לחירות אע"ג שלא סמאה עינו והפיל שינו לגמרי, היה עינו כהויה וסמאה לגמרי שינו נדודה והפילה לגמרי יוצא בהם לחירות אע"ג שמתחילה היה עינו כהויה ושינו נדודה.

היה רבו רופא ואמר לו לכחול לו עינו וסמאה, לחתור לו שינו והפילה לת"ק יצא לחירות, לרשב"ג לא יצא לחירות שכתוב 'ושחתה' עד שיתכווין לשחתה, ולרבנן ושחתה למעט שאם הושיט ידו למעי שפחתו להוציא עוברה וסימא עובר שבמעיה כיון שלא נתכווין לעין כלל.

הייתה עינו סמויה וחטטה יוצא לחירות שהחסירו אבר.

הייתה לו אצבע יתירה וחתכה האדון אם הייתה בשורת שאר האצבעות עבד יוצא בהן לחירות.

***************