לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שני ח׳ חשון תשפ"ד

מסכת קידושין דף ע״א

טהרת שבטים לעתיד לבוא/חכמים לא גילו פסול משפחות/שמות/יחוס ארצות

דף ע"א – ע"א

'וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה' – כשהקב"ה מטהר ומיחס שבטים שבטו של לוי מטהר תחלה, לרבי יהושע בן לוי ממזרים מטהרים עצמם על ידי כסף, שצדקה עשה הקב"ה עם ישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה והקב"ה מטהר ומכשיר כולם.

אליהו בא לעתיד לבוא לטהר ולקרב לטמא ולרחק משפחות שהכל מחזיקים אותם בפסולים שנאמר 'והשיב לב אבות על בנים' זה מבני בניו של זה, אבל משפחה שנטמעה מחמת שלא נודע פסולה נטמעה.

כל הארצות כעיסה מעורבת בפסולת יוחסים כלפי ארץ ישראל, וארץ ישראל כעיסה לבבל.

אין שחיטה לעוף מן התורה.

חכמים ידעו פסול משפחות בארץ ישראל ולא רצו לגלות שגדולי הדור נטמעו בה וכיון שנטמעו נטמעו והם כשרים לעתיד לבוא, ומוסרים אותם לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע, וי"א פעמיים בשבוע, ומסתברא כמו שאמר פעם אחת בשבוע כדי שלא לגלות פסול משפחות.

 שם בן ד' אותיות כתוב 'זה שמי לעלם וזה זכרי' אמר הקב"ה לא כשאני נכתב היינו בשם י' ה' אני נקרא היינו בשם א' ד', וחכמים מוסרים קריאתו ככתיבתו לתלמידיהם פעם אחת בשבוע וי"א פעמיים בשבוע, ומסתברא כמו שאמר פעם אחת בשבוע שנאמר 'לעלם' בלי ו' והיינו להעלימו .

שם בן י"ב אותיות בראשונה היו מוסרים אותו לכל אדם, משרבו הפריצים המשתמשים בו היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה לברך בו העם במקדש והם מבליעים אותו בשעה שאחיהם הכהנים מושכים את קולם בנעימה.

שם בן מ"ב אותיות אין מוסרים אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מידותיו לנטור איבה שלא ישתמש בו לנקמה, וכל היודע והזהיר בו והמשמר בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות ונוחל שני עולמים.

דף ע"א – ע"ב

בבל בחזקת כשרה עד שיודע לך משפחה במה נפסלה , שאר ארצות בחזקת פסול עד שיודעלך במה נכשרה, ארץ ישראל המוחזק לפסול פסול ואם אין מוחזק לפסול אין מוציאים אשה מידו, המוחזק לכשר כשר ומשיאים לו אשה לכתחילה אבל אם אינו מוחזק לכשר אין משיאים לו אשה.

זעירי לא רצה לישא בת רבי יוחנן מפני שרצה לישא אשה מבבל, שלא עלה עזרא עד שעשאה נקיה כסולת.

רבי יצחק בן רב יהודה לא נשא שלא ידע איזה היא אשה מיוחסת, אמר לו עולא שסימן למיוחסים שהם שתקנים.

שנים הרבים זה עם זה הקודם ושותק יותר מיוחס, שתי אנשים או שתי משפחות המתגרים זה בזה שמץ פסול יש באחת מהם ואין מניחים מן השמים להידבק .

בבבל כבריאה שמיוחסת ונקיה, מישון כמיתה שכולם ממזרים גמורים, מדי כחולה שרובם כשרים, עילם כגוססת שרובם פסולים.

יחוס בבל מצד מזרח למעלה מן החידקל – לרב עד נהר עזק, לשמואל עד נהר יונאי,

לצד דרום – לרב עד בגדא ואינא, לשמואל עד מושכני ומושכני בכלל,

לצד צפון עד אפמייא התחתונה ואינה בכלל,

לצד מערב – לרב מצד דרום עד אקרא דתן לבקני, לשמואל עד גשר פרת, לרבי יוחנן עד מעבר גוזמא.

***************

יום שלישי ט׳ חשון תשפ"ד

מסכת קידושין דף ע״ב

גבול בבל לעניין יוחסין וגיטין/לוי המשיל לרבי/רבי ניבא בשעת מיתתו/כשמת – נולד/פלטיהו בן בניה/מישן וכל הארצות חוץ מבבל/ממזרים ונתינים לעתיד לבוא

דף ע"ב – ע"א

המביא גט בבבל אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם שהיו בקיאים שגט צריך לשמה, לרב פפא גבול בבל לעניין גיטין הם אותם גבולות לעניין יוחסין, לרב יוסף לעניין גיטין עד אגם של קנים וערבה השני למטה מן הגשר.

חביל ימא היא תפארתה של בבל ליוחסין, שוניא וגוביא וציצורא הם תפארתה של חביל ימא.

'וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב וכו' ותלת עלעין בפומה בין שנה', לרב יוסף 'לדב' אלו פרסיים שאוכלים ושותים ובעלי בשר ומגדלים שער ואין להם מנוחה כדב, רב אמי קראם דוב נודד, 'ותלת עלעין' זו חילזון הדייב ונציבין שפעמים מושלת עליהם.

לוי המשיל לרבי , פרסיים – שהם גיבורים דומים לחיילות בית דוד, חברין –למלאכי חבלה , ישמעאלים לשעירי בית הכסא , ותלמידי חכמים שבבל דומים למלאכי השרת שלבושים לבנים ועטופים כמלאכי השרת.

רבי ניבא בשעת מיתתו , עיר הומניא שבבבל כולם מעמון, עיר מסגריא שבבבל כולם ממזרים, בירקא שבבבל שני אחים שמחליפים נשותיהם, בירתא דסטיא שבבבל סרו היום מאחרי המקום, אקרא דאגמא שבבבל אדא בר אהבה נכנס שם היום לברית מילה, היום נולד רב יהודה בבבל.

דף ע"ב – ע"ב

כשמת ר' עקיבא נולד רבי, משמת רבי נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה נולד רבא, כשמת רבא נולד רב אשי, שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שעד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל.

'צוה ה' ליעקב סביביו צריו' כשם שעמון ומואב הצירו להם יותר מן הכל כשהיו בירושלים כך היו סובבים אותם אף בגלות בבבל.

כתוב ביחזקאל 'ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניה מת ואפול על פני ואזעק קול גדול' נחלקו רב ושמואל אם מפני שעשה טובה לישראל שהציל הגולה מלהיות עבדים לעבדות וביקש מנבוכדנצר שישלח עבדים למישן ועם כל זה מת בחצי ימיו, או מפני שהיה רע בעיניו שמת מיתה יפה שהיה בין אלו שהיו מראים אחוריהם אל היכל ה' לגנאי, וכי מי שעשה הרעה הזאת בישראל ימות על מיטתו.

מישן, לשמואל לא חשו בה משום עבדות וממזרות אלא שהכהנים לא הקפידו מלהינשא לגרושות, ולא חשו בה משום עבדות או משום שסבר שלא שלח נבוכדנצר עבדים לשם, או ששלחם סבר שמואל כיון שהיו גנובים ובעליהם התייאשו מהם מהיות עבדים שאין רשות רבן עליהם ולא קרואים עבדים שנאמר 'עבד איש'.

כל הארצות חוץ מבבל, לר' מאיר אינם בחזקת כשרות, לחכמים בחזקת כשרות הם.

ממזרים ונתינים לעתיד לבא, לרבי יוסי טהורים, לר' מאיר אינם טהורים, והלכה כרבי יוסי.

***************

יום רביעי י׳ חשון תשפ"ד

מסכת קידושין דף ע״ג

מחלוקת רבי יוסי ורבי יהודה לעניין גר/גר ועבד משוחרר/שתוקי ואסופי/תינוק עדיין בשוק/נאמנות חיה

דף ע"ג – ע"א

גר, לרבי יוסי נושא ממזרת שקהל גרים לא נקרא קהל ואינם בכלל הנאמר בפסוק 'לא יבא ממזר בקהל ה", לרבי יהודה לא ישא ממזרת שקהל גרים נקרא קהל והם בכלל הנאמר לא יבא בקהל ה'.

מחלוקת רבי יוסי ורבי יהודה, שכתוב חמש פעמים גבי אזהרת פסולי יוחסין שלא יבואו בקהל, לרבי יוסי לא יבואו בקהל כהנים, לוים, ישראלים, ואחד לדרוש שלא יבואו בקהל ודאי אבל לקהל ספק מותרים ולכן ממזר מותר בשתוקי, ואחד לדרוש שממזר ודאי לא יבא אבל ממזר ספק מותר ולכן שתוקי מותר בישראל, ולא נותר עוד קהל למעט גרים, לרבי יהודה כהנים ולוים שבט אחד הם ונותר קהל למעט גרים, או שממזר בשתוקי ושתוקי בישראל לא צריך שני מיעוטי קהל או שלמד כן מקרא מפסוק 'הקהל חוקה אחת לכם ולגר' שגר בכלל קהל.

גר עבד משוחרר וחלל מותרים בכהנת שלא הוזהרו כהנת להינשא לפסולי כהונה.

דבר תורה שתוקי כשר שלא מיבעיא אם הלכו אצל אמו שכל שפריש מרובא פריש, אלא אפילו הלכה היא אצלם שהוי קבוע שכמחצה על מחצה דמי הוא ספק ממזר שמותר לבוא בקהל, וכן אסופי דבר תורה שכשר שאם אמו אשת איש תולה בבעלה, ואינה משלכת הוולד . ומשום מיעוט ארוסות ופנויות והלכו בעליהם למדינת הים הוא ספק ממזר ומותר, ואסורים מדרבנן משום שמעלה עשו ביוחסין.

דף ע"ג – ע"ב

מצאו תינוק מהול, אבריו מתוקנים ומיושרים, משוח בשמן, כחל סביב עיניו ליפותו, יש עליו קשרים שעושים לרפואה וקמיע אין בו פסול של אסופי שאם לא היה כשר לא היו טורחים בזה, תלוי בדקל וחיה יכול להגיע אליו ולטורפו, תלוי באילן ששמו זרדתא סמוך לעיר, בבית הכנסת שאינו סמוך לעיר ולא שכיח בו רבים, בחפירה העשויה להטיל שם גרעיני תמרים ששכיח שם שדים, בשיפוע הנהר שאין דרך ספינות לעבור שם, צידי רשות הרבים, יש בו פסול אסופי כיון שלדעת מיתה השליכוהו ולא חסה עליו, אבל באמצע הנהר וברשות הרבים שעוברים שם אין בו משום אסופי.

כל זמן שהתינוק עדיין בשוק אביו ואמו נאמנים לומר שבננו הוא, ובשני רעבון נאמנים גם אחר שנאסף מן השוק שהרבה נשלכים שם ולא רצו חכמים לפוסלו מחמת יציאת קול.

חיה נאמנת לאלתר לומר זה יצא ראשון ובכור הוא וזה יצא שני, זה כהן זה לוי זה נתין וזה ממזר, אבל אם יצאתה וחזרה אינה נאמנת, לרבי אליעזר אפילו אם לא יצאתה רק החזירה פניה אינה נאמנת, ואם יצא ערער שוולד זה ממזר שלא כדברי החיה אינה נאמנת, ללשון ראשון דווקא ערער של שני עדים שאין ערעור פחות משתים, ללשון שני אפילו ערער של עד אחד מהני כאן כיון שאין לוולד חזקת כשרות.

שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת משולבות ונמצא דם תחת אחת מהם כולם טמאות, בדקה אחת מהם כשיעור וסת ונמצאת טמאה היא טמאה וכולם טהורות.

***************