לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום חמישי ח' חשוון תשפ"ב
מסכת ראש השנה דף ה'
דף ה' – ע"א
חגיגת עצרת יש לה תשלומים כל שבעה (לתנא קמא ור' שמעון משום שהפסוק 'בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות' בא לאיסור בל תאחר ואינו מיותר ללמוד שבועות מפסח וכנ"ל דף ד':) – אמרה תורה מנה חודש וקדש אחד מימים המנויים להביא בהם קרבנות ראש חודש, אף עצרת – אמרה תורה מנה שבועות לספירת העומר – שמצוה למנות יום ושבועות, וגם נקרא 'חג השבועות' – וקדש שבוע ימים לקרבנות.
קרבן פסח, כיון שעבר עליו י"ד ניסן ולא הקריבו נדחה ועובר עליו בבל תאחר.
שלמים הבאים מחמת פסח – שנאבד הפסח ונמצא אחר זמנו שנעשה קרבן שלמים – דין בל תאחר שלו ככל הקרבנות ולא כקרבן פסח (-שיעבור עליו ברגל ראשון שלא הקריבו).
דף ה' – ע"ב
'כי תדור נדר לה' אלוקיך לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה' אלוקיך מעמך והיה בך חטא'
'כי תדור נדר' וכן נדבה, שלומדים גזירה שוה 'נדר' מ'נדר' מהפסוק 'ואם נדר או נדבה'.
'לה' אלוקיך' – חיוב דמים של הרי עלי, וערכין, חרמים, הקדשות – שהם לה' ואין בהם לכהנים כלום.
'לא תאחר לשלמו' – הוא ולא חילופיו, כדלהלן.
'כי דרוש ידרשנו' – אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים שהם חובה (כגון עולת ראיה ושלמי חגיגה).
'ה' אלוקיך' – יתור הוא לרבות צדקות ומעשרות ובכור (שנאמר בהם 'ה' אלוקיך').
'מעמך' – לקט שכחה ופאה (שנאמר 'את העני עמך').
'והיה בך חטא' – לצד בגמרא 'ולא בקרבנך חטא' – שאין הקרבן הטעון הרצאה נפסל אם עבר זמן של בל תאחר. למסקנת הגמרא – 'ולא באשתך חטא' – שאין אשתו מתה מחמת עבירה זו.
חילופי עולה ושלמים – כיון שהקריבה הרי היא קרבן לעצמה ויש לה שיעור בל תאחר בפני עצמה.
תודה שנתערב בתמורה ומתה אחת מהם – חבירתה אין לה תקנה, שאינו יכול להקריב הלחם עם זה אולי תמורה היא ולא מקריבים לחם עם תמורתה.
קרבן שעבר עליו שני רגלים והומם, וחיללו על אחר ועבר עליו רגל אחד, וכן לר' מאיר (שעובר ברגל אחד) אם הומם בתוך הרגל – אין שיעור בל תאחר של השני מצטרף לזמן שעבר על הראשון, והיינו 'ולא חילופיו'.
בכור מצוה להקריבו בתוך שנתו, עברה עליו שנתו לא נפסל, שנאמר 'ואכלת לפני ה' אלוקיך מעשר דגנך וכו' ובכורות בקרך' – מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה אף בכור.
***************
יום שישי ט' חשוון תשפ"ב
מסכת ראש השנה דף ו'
דף ו' – ע"א
המאחר לשלם קרבן שנדר אין הקרבן נפסל בכך, שנאמר בפיגול 'לא ירצה המקריב אותו' – אותו לא ירצה ולא מאחר נדרו בלא ירצה.
אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשים ממנו ממון שגזל וקרבנות והקדשות שנדר ואין לו לשלם, אבל לא אם מאחר לשלם – שנאמר 'והיה בך חטא' – ולא באשתך חטא.
בין אמר הרי עלי ולא הפריש בין הפריש ולא הקריב – מצות עשה להביא ברגל ראשון חטאות ואשמות ועולות ושלמים וקדשי בדק הבית (א. 'מוצא שפתיך'. ב. 'ובאת שמה והבאתם שמה'). ובית דין כופה אותו לכך (א. 'ועשית' – אזהרה לבית דין שיעשוך. ב. 'יקריב אותו'). ואם לא הביא עובר בלאו (א. 'תשמור'. ב. 'לא תאחר לשלמו'. ולעיל נתבארו כמה שיטות אימתי עובר בלאו).
צריך שני פסוקים לעשה וללאו ולכפיית בית דין – חד אם אמר ולא הפריש וחד אם הפריש ולא הקריב, שאם כתוב רק אם אמר ולא הפריש – משום דלא קיימיה לדיבוריה, אבל הפריש ולא הקריב סלקא דעתך דבי גזא דרחמנא איתיה, ואם כתוב רק אם הפריש ולא הקריב – יש מקום לומר שבאופן שאמר ולא הפריש לא, שדיבור אינו כלום.
נדר – זה האומר 'הרי עלי עולה', ואם מת או נגנב חייב באחריות. נדבה – זה האומר 'הרי זו עולה', ואינו חייב באחריות. ואם התנה ואמר 'הרי עולה על מנת שאיני חייב באחריות' – דינה כנדבה.
'בפיך' זו צדקה שעובר עליו בדין בל תאחר, וכיון שיש עניים עובר עליה מיד – הגם שכתוב יחד עם שאר הקרבנות, אינו דומה לקרבנות שעובר עליהם בשלש רגלים.
ולד שלמים יקרב שלמים, ומצות עשה להביאו ברגל ראשון אם עברו עליו שמונה ימים משעה שנולד.
דף ו' – ע"ב
עברו עליו שלש רגלים – לרבא עובר בבל תאחר בכל יום ויום, ולרב כהנא אינו עובר כל יום ויום.
'שנה תמימה' האמור בבתי ערי חומה שלאחריו אינו יכול לגאול הבית שמכר – לרבי היינו שס"ה ימים משמכרו, בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת, לחכמים – מונה י"ב חודש מיום ליום ואם יש ביניהם חודש העיבור הרי הוא בכלל השנה ומונה י"ג חודש.
קביעות חג השבועות – לרב שמעיה לפעמים ניסן ואייר מלאים ואז הוא בה' סיון, לפעמים חסרים והוא בז' סיון, ולפעמים אחד מלא ואחד חסר והוא בו' סיון. ולדעת אחרים כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר, ולעולם שבועות בו' סיון, ונמצא שאין בין עצרת לעצרת ובין ראש השנה לראש השנה אלא ד' ימים בלבד, ובשנה מעוברת ה' ימים (שחודש העיבור לעולם חסר).
עברו שלש רגלים בלי שנה או שעברה שנה בלי שלש רגלים – עובר בבל תאחר, ומשכחת לה שנה בלא רגלים גם לאומר שלא צריך שלש רגלים כסדרם – א. לרבי, שהקדישו לאחר הפסח, ונתעבר השנה, שעברה השנה בלי שלש רגלים, ב. לחכמים אליבא דרב שמעיה, כגון שניסן ואייר מלאים ושבועות בה' סיון, והקדישה למחרת, ולשנה הבאה היו שניהם חסרים ואירע שבועות בז' בסיון, ונמצא שבו' בסיון עברה שנה בלי ג' רגלים (שרק סוכות ופסח עברו).
יורש אינו עובר בבל תאחר על נדרי אביו, שכתוב 'כי דרוש ידרשנו ה' אלוקיך מעמך', 'מ' יתירה 'מעמך' באה למעט יורש (ו'עמך' – לצדקה).
תחילת מנין שנה לבכור לחיוב הקרבתה ואכילה: תם – מיום שמונה ללידה, שאז נראה להרצאה, וכן בעל מום שלא ידוע שכלו לו חדשיו (שרק אז יצא מכלל נפל לדעת רבן שמעון בן גמליאל, והותר באכילה). ובעל מום הידוע שכלו לו חדשיו – משעה שנולד.
***************
שבת קודש י' חשוון תשפ"ב
מסכת ראש השנה דף ז'
דף ז' ע"א
אחד בניסן ראש השנה למניין חדשים, והמקור:
שנאמר בציווי קרבן פסח 'החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה' – והיינו חודש ניסן, שנאמר לענין פסח 'שמור את חודש האביב', ורוב תבואות מתבכרות בחודש ניסן ולא באדר ואייר.
לרב חסדא – שנאמר 'אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ' – זה חודש תשרי שאז רוב אסיפת פירות לבית, והוא שביעי לניסן.
לרבינא – שנאמר בדברי קבלה 'ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חודש הוא חודש שבט'.
לרבה בר עולא – שנאמר 'ותלקח אסתר… בחודש העשירי הוא חודש טבת'.
לרב כהנא – שנאמר בזכריה 'בארבעה לחודש התשיעי בכסלו'.
לרב אחא בר יעקב – שנאמר באסתר 'ויקראו סופרי המלך בעת ההיא בחודש השלישי הוא חודש סיון'.
לרב אשי – שנאמר שם 'הפיל פור… לחודש שנים עשר הוא חודש אדר'.
לאיבעית אימא – שנאמר בתחילת הפסוק 'בחודש הראשון הוא חודש ניסן', ולשאר האמוראים אין ראיה משם שאולי היינו ראשון למעשה המן.
תנא דידן שלא תנא במשנה שאחד בניסן ראש השנה לחדשים – משום שמדבר רק בראשי השנים ולא בראש לחדשים.
אין מעברים השנה לפני ראש השנה – שלא ישתכח הדבר עד אדר, ואם עיברו אינה מעוברת, אלא מעברים סמוך לאדר, ומפני הדחק מעברים אותה מיד אחר ראש השנה.
אחד בניסן ראש השנה לעיבורים – היינו להפסקת עיבורים, שכיון שקידשו את חודש ניסן נכנסו לשנה אחרת ושוב לא עושים מניסן אדר שני, אבל עד ראש חודש ניסן מעברים – כפי שהעידו רבי יהושע ורבי פפייס, ושלא כחכמים שאמרו שלא מעברים אחר פורים, מפני שהתחילו לדרוש בהלכות הפסח ולא יתקבלו שלוחי בית דין לדחות הפסח ויבואו לזלזל באיסור חמץ – שאין לחשוש לכך, שיאמרו שלא עלה לחכמים החשבון לעבר את השנה עד עכשיו.
אין מעברים אלא את חודש אדר, שנאמר 'שמור את חודש האביב' ולומדים עבר חודש הסמוך לאביב כדי שיהא אביב בזמנו.
התנא שלנו שלא כתב במשנה ראש השנה לעיבורים – משום שמדבר רק מתחילת דבר ולא בהפסקות.
אחד בניסן ראש השנה להקריב קרבנות משקלים של שנה זו – שנאמר 'זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה', מ'חדשי' יתירה לומדים – חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, ולומדים 'חדשי השנה' מ'חדשי השנה' שנאמר ב'ראשון הוא לכם' שהוא ניסן, ולא לומדים מ'ראשית השנה' שנאמר בחודש תשרי, משום שלומדים משנה שיש עמה חדשים.
קרבנות ציבור הבאים באחד בניסן מצוה להביאם מן החדש, ואם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה.
יחיד שהתנדב משלו לקרבנות ציבור ומסרם לציבור בלב שלם – כשרים, ולא חוששים שמא לא ימסרם בלב שלם.
התנא שלנו שלא כתב במשנה שאחד בניסן ראש השנה לתרומת השקלים – כיון שאינו מעכב אם הביא מתרומה הישנה.
דף ז' – ע"ב
המשכיר בית לשנה – מונה שנים עשר חודש מיום ליום, ואם אמר לשנה זו – לשיטת יש אומרים שבברייתא היינו עד ראש חודש ניסן, ואפילו שכרו באחד באלול ששכרו לכל ימות הגשמים, ואפילו שכרו בראש חודש אדר, אבל אם שכרו לאחר ראש חודש אדר לא עלתה לו שנה בראש חודש ניסן ולא אומרים לענין זה יום אחד בשנה חשוב שנה שאין אדם טורח לשכור דירה פחות משלושים יום. ולתנא דמתניתין ולתנא קמא בברייתא אין ראש השנה באחד ניסן כיון שגם בניסן שכיח גשמים (ואין חילוק בין שנה סתם לשנה זו – רשב"א, ולשיטת הש"ך בסי' שי"ב אם אמר שנה זו היינו עד אחד בתשרי).
ראש השנה למעשר בהמה – לר' מאיר אחד באלול, לר' אלעזר ור' שמעון אחד בתשרי.
תנא דידן (רבי – שסידר המשניות) סובר שיש חמישה ראשי שנים: אחד באלול – למעשר בהמה (כר' מאיר), אחד בתשרי – לשנים (ולר' אלעזר ורבי שמעון גם למעשר בהמה), אחד בשבט או חמישה עשר בשבט – לאילנות, אחד בניסן – למלכים, ט"ו בניסן – לרגלים וכר' שמעון. ומה שתני 'ארבעה ראשי שנים הם': לרבא – כוונתו, אני סובר שיש חמשה, אלא שהכל מודים לי בארבעה, שלפי שיטת ר' מאיר ט"ו ניסן הוא לא ראש השנה לרגלים, ולר' שמעון אחד באלול הוא לא ראש השנה למעשר בהמה. לרב נחמן בר יצחק – כוונתו, ארבעה חדשים (ניסן, אלול, תשרי, שבט) ובהם כמה ראשי שנים. לרב אשי – לא מנה אלא ראשי שנים שהם בראש חודש והם ארבעה (שלרגלים הוא בט"ו ניסן, ומנה אותו בראש חודש ניסן – שרגל שבו הוא ראש השנה לרגלים).
ט"ז בניסן ראש השנה לאכול מן החדש, ו' בסיון ראש השנה להביא מנחות מן החדש במקדש. ותנא דידן לא תני אלו: לרב פפא – לא נאמר אלא ראש השנה שמתחילים מבערב, ואף שכתב יובלות היינו כרבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא שאינו תלוי בתקיעה של יום הכיפורים אלא חל בליל ראש השנה. לרב שישא בריה דרב אידי – לא תני אלא מה שאינו תלוי במעשה, וחדש תלוי בהקרבת העומר, ומנחות בהקרבת שתי הלחם וכבשי עצרת. לרב אשי – לא תני אלא ראש השנה החל בראש חודש.
***************