לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי כ"ד תמוז תש"פ

מסכת שבת דף קל"ב

דף קל"ב ע"א

מילה בשמיני דוחה שבת – לר"נ בר יצחק, שנאמר בשבת ובמילה של יום שמיני 'אות' 'ברית' ו'דורות', ללמד שדוחה שבת. לרבי יוחנן, 'ביום' השמיני אפילו בשבת. (ולרבי אליעזר הלכה למשה מסיני, ו'ביום' בא להתיר מכשירין. ר"א בר יעקב רצה לומר שלמדים מ'שמיני' אפילו בשבת, ודחו את דבריו). מילה שלא בזמנה – אין דוחה שבת ולא יום טוב.

פיקוח נפש דוחה שבת – לר"א בן עזריה  ק"ו ממילה שהיא אחד מאבריו של אדם (ולרבי אליעזר למדים זאת ממקום אחר ולא ממילה, שאין למדים ק"ו מהלכה).

אין למדים קל וחומר מהלכה למשה מסיני.

אין מלין בלילה – שנאמר בן שמונת 'ימים'.

אין מקריבין קרבנות בלילה – שנאמר 'ביום' צוותו. ואפילו מחוסרי כפרה שהתורה חסה עליהם להביא בדלות, לא חסה עליהם להקריב בלילה או ע"י פסולים, שנאמר בהן 'ביום' ללמד שדינם כשאר קרבנות להקריבם ביום וע"י כשרים.

אין מלין ביום השביעי – שנאמר 'בן שמונת ימים', ולא ביום התשיעי שנאמר ביום 'השמיני'.

צרעת דוחה עבודה – ואסור לקוץ בהרת כדי להקריב את הפסח.

דף קל"ב ע"ב

עבודה דוחה שבת – וקרבנות ציבור שזמנם קבוע, קרבים בשבת.

מילה דוחה צרעת. מילת קטן בזמנה ומילת גדול – שנאמר 'בשר' ערלתו (תיבת 'בשר' מיותרת), לרבות גם אם יש שם בהרת. מילת קטן שלא בזמנה (בינוני) שלא נאמר בו 'בשר' – לאביי בצד השוה ממילה בזמנה ומילת גדול, לרבא מ'בשר' הנאמר במילה בזמנה. (שבזמנה למדים בק"ו ממה שדוחה שבת וא"צ ריבוי).

עשה דוחה לא תעשה כשמקיים העשה בזמן עקירת הלאו – כגון מילה בצרעת וכלאים בציצית, אבל אם מקיים העשה רק לאחר עקירת הלאו אינו דוחה, ומטעם זה אסור לקוץ בהרת כדי להיטהר ולקיים עשה של עבודה.

***************

יום שישי כ"ה תמוז תש"פ

מסכת שבת דף קל"ג

דף קל"ג ע"א

אסור לקוץ בהרת אע"פ שאינו מתכוין, וגם ר"ש הסובר שדבר שאין מתכוין מותר, מודה ב'פסיק רישא ולא ימות' שהוא אסור.

מצורע נושא משאוי על כתיפו וקושר סיב על רגלו, ואם עברה צרעת עברה, ולא משום שדבר שאין מתכוין מותר לר"ש שהרי 'פסיק רישא' אסור, אלא משום שנאמר 'השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות', ודרשו מזה שמותר לעשות כן.

עשה דוחה לא תעשה דווקא כשאי אפשר לקיים שניהם, אבל אם אפשר לקיים שניהם אינו דוחה.

מילה שלא בזמנה אינו דוחה אפילו יום טוב. ומנין? א. ממה שאסרה תורה לשרוף נותר ביו"ט, שנאמר בוקר מיותר ליתן בוקר שני (של חוה"מ) לשריפתו, הרי שאין לעשות דבר של חול ביו"ט, ומילה שלא בזמנה דבר של חול הוא, שאין זמנה ביו"ט. ב. ממה שאסרה תורה להקריב איברי תמיד של ערב יו"ט ביו"ט, שנאמר עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט, ומילה שלא בזמנה דומה לעולת חול ביו"ט. ג. 'הוא לבדו יעשה לכם', לבדו ולא מילה שלא בזמנה. ד. יו"ט עשה ולא תעשה ומילה עשה, ואין עשה דוחה לאו  ועשה.

הלכה כר"ע שמכשירי מילה הואיל ואפשר לעשותן מע"ש אין דוחין שבת, וכן הלכה כדבריו לענין קרבן פסח, שכל מלאכה (חוץ משחיטה) אסור לעשות בשבת, משום שאפשר לעשותם מערב שבת.

מוהלין בשבת, פורעין את העור, מוצצין את הדם (אע"פ שעושה חבורה), נותנים תחבושת וכמון. אם לא שחק מע"ש לועס בשיניו (כדי לשנות במה שיוכל). לא עירב יין ושמן – שעושים לרפואה – מערב שבת, יתן כל אחד לעצמו. אין עושין חלוק לכתחילה אבל כורך עליה סמרטוט, ואם לא הזמינו מע"ש מביא מחצר אחרת, וכורך על אצבעו דרך מלבוש כדי לשנות מדרך הוצאה של חול.

דף קל"ג ע"ב

המל בשבת בזמן שעוסק במילה – שלא סילק ידיו – חוזר גם על ציצין שאין מעכבין את המילה. סילק ידיו – י"א שחוזר רק על ציצין המעכבין שהיא כמילה עצמה, ולא על ציצין שאין מעכבין, שהתחלה בפני עצמה היא. וכך היא שיטת חכמים הסוברים בלחם הפנים שאין לסלק את הישנים קודם שנתן את החדשים שנאמר 'תמיד', ואם סילק ואחר כך הניח התחלה חדשה היא ואין זה 'תמיד'. וי"א שחוזר גם לציצין שאין מעכבין, שגם כשסילק ידיו מעשה אחד הוא ולא התחלה חדשה. וכך היא שיטת ר' יוסי הסובר לענין לחם הפנים שנקרא תמיד גם אם סילק ואח"כ הניח, אם לא לן השולחן בלא לחם.

ערב פסח שחל בשבת לחכמים מפשיט את כולו, לרבי ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה מפשיט עד החזה, אבל מכאן ואילך כאילו פירש כבר והתחלה חדשה היא. אמנם לענין חזרה על ציצין שאין מעכבין, אפשר שלדברי הכל חוזר גם אם סילק את ידיו משום זה אלי ואנוהו.

זה אלי ואנוהו – לת"ק התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה, לולב, שופר, ציצית, ס"ת נאה, וכתוב בו בדיו, קולמוס נאה, בלבלר אומן, וכורכו בשיראין נאין. לאבא שאול 'ואנוהו' לשון 'אני והוא', שיהיה דומה לו ורחום וחנון כמותו.

גדול שמל ולא גמר ציצין המעכבין את המילה, כאילו לא מל וענוש כרת.

התחיל למול בשבת לפני בין השמשות, והתרו בו שלא יספיק לגמור ציצין המעכבין, ומל ולא הספיק לגמור, ענוש כרת, שלא קיים מצות מילה ועשה חבורה.

מציצת הדם חבורה היא, שהדם מחובר הוא ואינו כמופקד בכלי. ואע"פ כן מחללים שבת במציצת דם מילה משום סכנה, ומוהל שאינו מוצץ את הדם מעבירין אותו.

***************

שבת קודש כ"ו תמוז תש"פ

מסכת שבת דף קל"ד

דף קל"ד ע"א

ביום טוב שוחקין כמון לצורך מילה, משום שראוי לקדירה לצורך אוכל נפש.

אסור לערב יפה יין ושמן בשבת לצורך מילה. ואם אינו מערב כל כך מותר.

אין מסננין חרדל במסננת שלו ביום טוב, משום שנראה כבורר. אבל מותר ליתן ביצה במסננת של חרדל כדי ליפות את החרדל, שכולה יוצאת דרך המסננת ואין נראה כבורר.

צולין בשר על גחלים ביו"ט אע"פ שמכבה, שאי אפשר לעשותו מערב יו"ט, שביומו הוא מושבח יותר. אסור למתק חרדל ביו"ט בגחלת של עץ, משום שמכבה והיה יכול לעשותו מאתמול. בגחלת של מתכת מותר, שלא שייך בו כיבוי שאינו נעשה פחם.

אסור לעשות גבינה ביו"ט, שאפשר לעשותה מערב יו"ט. אבל לישה מותרת ביו"ט, שפת חמה משובחת יותר.

חלוק שעושין למקום המילה, יהפוך שפתו של מעלה כלפי חוץ, שלא יהא מונח על מקום המילה ויקרענו. אם אין לו חלוק ישים חתיכת בגד שחוק שיש לו שפה, ושפתו יהיה למטה וראש השני למעלה מקופל כלפי חוץ.

תינוק שאין ניכר בו נקב בית הרעי, מושח את המקום בשמן ומניחו נגד השמש, ויקרע מקום הצלול בשעורה. תינוק שאין יכול לינוק, יתן סמוך לפיו כוס עם גחלים כדי שיתחמם. תינוק שאין נשימה ניכרת בו, יניפו עליו בנפה. תינוק שאין רוחו נכנס ויוצא יפה, יחליקו על בשרו בשלית אמו. תינוק דק, יחליקו בשרו בשליא מראש הקצר לצד הרחב, ואם הוא שמן (נפוח), יחליקו מצד הרחב לצד הקצר.

תינוק שבשרו אדום משוםשלא נבלע דמו בבשרו, ימתין מלמולו עד שיבלע דמו. וכן אם הוא ירוק משום שלא בא לו הדם, ימתין עד שיבוא דמו.

דף קל"ד ע"ב

ספק בן תשעה או בן שמונה – אין מלין אותו בשבת. אדרוגינוס לת"ק אין מלין בשבת, ולרבי יהודה מלין.

לשיטת רבא – מרחיצין קטן כדרכו ביום המילה שחל בשבת, לפני המילה ולאחר המילה. אם יום שלישי למילה חל בשבת, לת"ק אין מרחיצין כדרכו אלא מזלפין ביד ולא בכלי, לר"א בן עזריה מרחיצין כדרכו, שנאמר 'ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים'. ואין זו ראיה גמורה, לפי שהגדול אין בשרו מעלה ארוכה מהר כמו קטן. לשיטת רב יהודה ורבה בר אבוה – לת"ק ביום המילה מזלפין ביד ולא בכלי, ולר"א בן עזריה מרחיצין כדרכו אפילו ביום השלישי.

הלכה כר"א בן עזריה שמרחיצין גם ביום השלישי. ומרחיצין כל גופו אפילו בחמין שהוחמו בשבת, מפני הסכנה.

לרב נותנים חמין ושמן על מכה בשבת, לשמואל אסור גזירה משום שחיקת סממנים, אלא נותן חוץ למכה ויורד ושותת על המכה. ולדברי הכל אסור ליתן על המוך כדי ליתן על המכה, או ליתן על מוך שעל המכה, משום סחיטה.

נותנים בשבת מוך ישן ויבש על המכה, שאינו מרפא אלא מגין על המכה. אבל חדש אסור משום שמרפא.

***************