לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון כ"א סיון תש"פ
מסכת שבת דף ק'
דף ק' ע"א
מים על מים היינו הנחתם – ומשום כך הנוטל מקצת מן המים והוציא, עקירה היא וחייב. אגוז על מים לאו היינו הנחתו – ואם נטלו משם אינה עקירה.
אגוז בכלי הצף על מים – ספק אם הולכים אחר אגוז שהוא נח, או אחר כלי שאינו נח. ולא נפשט הספק.
שמן (של תרומה) על יין, ונגע טבול יום בשמן – לת"ק אינם חיבור ופסל שמן ולא יין, לר"י בן נורי שניהם חיבור ופסל את שניהם. וכן לענין שבת, לת"ק הוא כאגוז על מים ואין זה הנחתו, לר"י בן נורי הוא כמים על מים.
זרק מחצלת לבור עמוק עשרה ורחב שמונה – חייב. חילק את הבור לשנים ע"י המחצלת – לאביי פטור שמבטל את המחיצה (שכל חלק בבור הוא פחות מארבעה משום עובי מקום המחצלת), וסובר שאם הנחת החפץ וסילוק המחיצה באו כאחת פטור, וכן הנותן חוליא לבור עשרה ומיעטה פטור לדבריו. רבי יוחנן מסתפק לענין חוליא (לעיל צט:), ולענין חילקה במחצלת סובר שאינה מבטלת את המחיצה וחייב.
זרק לבור ברה"ר שעמוק עשרה ורחב ד' והוא מלא מים – חייב, שהמים אינו מבטל מחיצה. מלא פירות – פטור, שהפירות מבטל מחיצה כעפר.
הזורק דבילה שמינה ד' אמות ברה"ר ונדבק בכותל – למעלה מעשרה פטור, למטה מעשרה חייב. הזורק בארץ ד' אמות חייב.
זרק למעלה מעשרה ונח בחור כל שהוא – לר"מ חייב, שסובר חוקקין להשלים במקום שיש בו כדי לחוק, ורואים את החור כאילו הוא ארבעה ונחשב כרה"י, לחכמים פטור, שאין חוקקין להשלים.
תל ברה"ר שהולך ועולה עד עשרה טפחים מתוך ארבע אמות, מקום גובהו רה"י והזורק על גביו מרה"ר חייב. אבל מתוך חמש אמות הרי הוא כרה"ר, שנוח להילוך.
מבוי שקרקעו גבוה מקרקע רה"ר, או שהיה קרקע רה"ר גבוה מקרקע המבוי, ועשה שיפוע אצל פתחו, א"צ לחי וקורה שהשיפוע הוא המחיצה.
משנה. זרק לתוך ד' אמות ברה"ר ונתגלגל חוץ לד' אמות, פטור.
זרק חוץ לד' אמות ולא נח בארץ וחזר ונתגלגל לתוך ד' אמות – אם נח ע"ג משהו או נתעכב באויר למטה מג', חייב, לא נתעכב ברוח וחזר לתוך ד', אע"פ שחזר והוציאו הרוח לחוץ מד', פטור.
הזורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר, לרבנן פטור דקלוטה לאו כמי שהונחה דמיא (ולא כר"ע), ואפילו עבר למטה מג' טפחים של רה"ר. וכן הזורק בשוגג ד' אמות ברה"ר, ונזכר כשהגיע למטה משלשה קודם שנח, פטור, לפי שאין סופו בשגגה, ואע"פ שסופו לנוח בקרקע שתחתיו, אינו כמונח.
דף ק' ע"ב
משנה. הזורק בים ארבע אמות, פטור.
רקק מים שרבים מהלכים בו אם הוא עמוק פחות מי' טפחים, דינו כרה"ר והזורק לתוכו ד' אמות חייב, אע"פ שמהלכים בו ע"י הדחק. אם הוא עמוק עשרה, דינו ככרמלית ופטור.
הילוך ע"י הדחק – שמיה הילוך. תשמיש ע"י הדחק – כגון גומא פחות מעשרה ברה"ר שראוי להצניע שם חפצים, לאו שמיה תשמיש ואין דינו כרה"ר.
שנינו שני פעמים 'רקק מים' לרבות: א. שגם בימות החמה שהבגדים נקיים, וגם בימות הגשמים שא"צ להתקרר במים, נחשב הרקק כרה"ר. ב. גם אם הרקק רחב ארבע אמות נחשב כרה"ר, ואין אומרים שבני אדם מקיפים אותו ואין עוברים בתוכו. ג. אפילו רחבו פחות מד' טפחים, ואין אומרים שפוסעים מעליו ואין נכנסים לתוכו.
הזורק חפץ ונח על דף שבגשר המוטל לרוחב הגשר כשאר דפים, ומובדל מחבירו, אע"פ שיש בני אדם שמדלגים אותו ואין מניחים עליו את רגליהם, חייב, משום שרבים עוברים עליו.
משנה. ים דינו ככרמלית. ולכן, הזורק מן הים ליבשה (מכרמלית לרה"ר) ומן היבשה לים, מן הים לספינה (מכרמלית לרה"י) ומן הספינה לים, מספינה לחבירתה פטור (מרה"י לרה"י דרך כרמלית), פטור.
ספינות קשורות זו בזו – מטלטלין מזו לזו. וגם אם של שנים הן, מטלטלין ע"י עירוב. סמוכות ואינם קשורות – אין מטלטלין מזו לזו, שאם יתרחקו, יפסיק כרמלית ביניהם ובטל העירוב.
לרב הונא מודדין את הים מקרקעיתו, ומשום כך מותר מעיקר הדין לדלות מים מן הים לספינה, שספינה (שהיא גדולה) אינה מהלכת במים פחות מעשרה, ואין איסור להוציא מאויר למעלה מי' בכרמלית. אבל כדי שלא יבואו להביא מכרמלית אחרת, צריך הממלא להוציא זיז כל שהוא מדופני הספינה משום היכר.
לרב חסדא ורבה בר"ה מודדין משפת המים, ומשום כך אסור לדלות מים ולהכניס לספינה שמעביר מכרמלית לרה"י, אלא אם עושה חלל של ארבע מחיצות קטנות (ומחיצה תלויה מתרת במים), וממלא מים דרך החלל. ולשיטתם ישפוך את המים הרעים שבספינה על דפנות הספינה, ואע"פ שמכוחו הם באים לים, כוחו בכרמלית לא גזרו.
***************
יום שני כ"ב סיון תש"פ
מסכת שבת דף ק"א
דף ק"א ע"א
לרבי יהודה ספינה שיש לה מחיצות עשרה טפחים, ושפתה אינה גבוה עשרה מן הים (שהיא משוקעת במים), אין מטלטלים מהים לתוכה, ומתוכה לים מטלטלים רק אם שופך על חודה. (אבל אם אין לה מחיצות עשרה דינה ככרמלית ומטלטל מן הים לתוכה או להיפך, וכן אם שפתה גבוה עשרה מן הים מטלטל מן הים לתוכה, שמגביה את ידו למעלה מעשרה של כרמלית שהוא מקום פטור, ובכרמלית לא גזרו באופן זה).
'ביצאתא דמישן' – ספינות הקצרות מלמטה: לרב הונא – אם אינו רחב ד' טפחים בפחות מג' מקרקעיתו, אסור לטלטל בתוכו ארבע אמות, שהמחיצות כתלויות ואינה רה"י. אם רחב ד' בפחות מג' גובה, או מלאו בקנים עד מקום שרחב ארבעה (והמחיצות גבוהות עשרה ממקום המילוי), מטלטלים בתוכו. לרב נחמן – בכל אופן מטלטלין בתוכו משום 'גוד אחית', שהמחיצות יורדות עד הקרקע. ואע"פ שהדגים בוקעים תחת הספינה, אין בקיעת דגים מבטלת מחיצה לפי שאינם נראים.
נעץ קנה ברה"ר ובראשו טרסקל (שרחב ד') וזרק ונח על גביו: לר' יוסי בר יהודה אע"פ שאין לטרסקל מחיצות עשרה, והקנה אינו רחב ד', חייב, שאומרים 'גוד אחית' וכאילו מחיצות הטרסקל מקיפות את הקנה. ולחכמים פטור, שהיא 'מחיצה שגדיים בוקעים בה' (שהם עוברים תחת הטרסקל).
זרק על עמוד ברה"ר הגבוה עשרה, והוא רחב ד' למעלה, אבל למטה אין בו רוחב ד' גם למעלה מג' טפחים, חייב משום 'גוד אחית' אפילו לחכמים, שאין זו מחיצה שגדיים בוקעים בה, שאין דרך להתחכך ולעבור תחת שיפועו.
מחיצה התלויה בחורבה (שנפלו הכתלים למטה, והן תלויות למעלה), אינה מתרת לטלטל בה, אבל מחיצה התלויה במים הקילו בה חכמים ומתרת. ומכאן ראיה שבקיעת דגים לא שמה בקיעה (כשיטת רב נחמן).
דף ק"א ע"ב
החידוש במשנתינו שספינות קשורות מטלטלין מזו לזו: לרבא, שמותר לטלטל מזו לזו דרך ספינה קטנה שביניהם אפילו אם אינה קשורה. ולרב ספרא, שגם אם הספינות של שתי בני אדם מטלטלים מזו לזו ע"י עירוב.
נפסקו הספינות (שהותרו ע"י עירוב) בטל העירוב ואסור לטלטל מזו לזו. חזרו ונקשרו, בין שוגג בין אונס ובין מוטעה, חזרו להיתירן (אבל אם נקשרו במזיד, אסור לטלטל מדרבנן כמבואר להלן בסמוך).
כל מחיצה שנעשתה בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה. אמנם אם עשאו במזיד שמה מחיצה רק לחייב את הזורק מתוכה לרה"ר או להיפך, אבל אסור לטלטל בתוכה ד' אמות מדרבנן, משום קנס.
ספינות הקשורות בחוט הסרבל שיכול להעמידן שלא יתפרדו, מטלטלין מזו לזו.
ספינה שקשרה לאהל המת בשלשלת של ברזל, הספינה טמאה באב הטומאה, ומטמאה את הכלים שבתוכה, שנאמר 'בחלל חרב', חרב הרי הוא כחלל. קשרה בחוט שאינה של מתכות, הספינה היא ראשון לטומאה, והכלים טהורים.
***************