
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי ט"ז ניסן תש"פ
מסכת שבת דף ל"ה
דף ל"ה ע"א
כוורת המחזקת שתי כור מותר לטלטלה בשבת בין לרבה ובין לרב יוסף, שתורת כלי עליה. המחזקת שלשה כורים לרבה אסור לטלטלה (שגדולה יותר מדאי ואין תורת כלי עליה), ולרב יוסף מותר. בת ארבעה כורים לד"ה אסור. ולמעשה לא התיר רבה אפילו בת שתי כורים כהאי תנא דכלי המחזיק כוריים ביבש (ששים סאה) שהם מ' סאה בלח (שהגודש מחזיק שליש) טהור, (דאיתקש כלי עץ לשק דמיטלטל מלא וריקן, וזה אינו מיטלטל מלא דגדול יותר מדאי, ואם יטלטלוהו ישבר).
פני מזרח מאדימין היינו פנים המאדימין את המזרח (שהחמה שוקעת במערב, וכשהחמה נכנסת בה מאדמת כותל שכנגדה).
שיעור בין השמשות לרבי נחמיה כדי שיהלך משתשקע החמה חצי מיל, ושיעורו כדי שיניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול בים ויעלה.
הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה (סלע עגול עשוי ככברה) בים.
מעיין המטלטל טהור (מלקבל טומאה), וטובלין בו (שאינו ככלי שיהיו מים הנובעים ממנה שאובין). ואין לך מעין מטלטל אלא בארה של מרים.
כהנים שנטמאו צריכין הערב שמש לאחר טבילה כדי לאכול בתרומה. ולכן אין טובלים בין השמשות שהוא ספק לילה. ולרבי יוסי מותרים לטבול בכל בין השמשות דרבי יהודה, דבין השמשות של ר' יוסי מתחיל רק לאחר שנשלם בין השמשות דרבי יהודה.
דף ל"ה ע"ב
הלכה כרבי יהודה בשיעור בין השמשות לחומרא, כגון לענין מלאכה בערב שבת ולטבילת כהנים. והלכה כרבי יוסי לחומרא, כגון לאכילת תרומה (וכן למלאכה במוצ"ש).
שיעור יציאת הכוכבים כוכב אחד – יום, שנים – בין השמשות, שלשה – לילה. לא גדולים הנראין ביום ולא קטנים הנראין בלילה אלא בינוניים.
העושה מלאכה בשני בין השמשות (ע"ש ומוצ"ש, ובהעלם אחד) חייב חטאת ממה נפשך (וכשעשאה כל בין השמשות, דליכא לספוקי להאי בתחילתו ולהאי בסופו).
מי שאינו בקי בשיעור בה"ש ידליק נרות מבעוד יום כשהשמש בראש האילנות. וביום המעונן – בעיר, כשהתרנגולים יושבים על הקורות, ובשדה, העורבים. או ע"י עשב האדאני שבערב עליו כפופים מאד לצד מערב.
שש תקיעות תוקעין ערב שבת (גם תרועות במנין, דסדר שלהן תקיעה תרועה תקיעה). ראשונה להבטיל ממלאכה בשדה, ואין הקרובין רשאין ליכנס עד שיבואו הרחוקים ויכנסו יחד שלא לחשוד הרחוקים. שניה (תרועה) להבטיל העיר ממלאכה וחנויות ממקח וממכר. שלישית (תקיעה) לרבי נתן להדליק את הנר, לרבי יהודה הנשיא לחלוץ תפילין (והדלקת נר ברביעית). ושוהה כדי צליית דג קטן או להדביק פת בתנור. ותוקע ומריע ותוקע ושובת (חל שבת עליו). ומנהג הבבליים שתוקעים ב' תקיעות ותרועה ושובתין. לרבי ישמעאל שלישית לסלק (קדירות הלילה) ולהטמין (את הראויות מחר) ולהדליק נר. ושוהה כנ"ל ותוקע ומריע ותוקע ושובת.
לרבי יוסי אם בא להדליק אחר שש תקיעות מדליק שנתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת להוליך שופרו לביתו. וחלקו עליו שפעמים ביתו קרוב ופעמים רחוק אלא מקום צנוע יש לו בראש גגו להניח שופרו.
***************
שבת קודש י"ז ניסן תש"פ
מסכת שבת דף ל"ו
דף ל"ו ע"א
טלטול שופר. לרב יוסף שופר של יחיד מותר שראוי לגמע בו מים, ושל רבים אסור. לאביי, לרבי יהודה דאית ליה מוקצה מטלטלין אפילו של ציבור, דראוי לתינוק עני (שעל הציבור לפרנסו), וחצוצרות אסור. ולר"ש דלית ליה מוקצה הכל מותר. לרבי נחמיה גם שופר אסור (דאפילו טלית אינו ניטל רק לצורך תשמישו המיוחד לו ועיקר שופר לאו לגמוע מים).
לרב חסדא תלת מילי אישתני שמייהו משחרב בית המקדש. חצוצרה לשופר ושופר לחצוצרה, ונפק"מ בר"ה (לתקוע במה שקורין ע"ה חצוצרה). ערבה לצפצפה וצפצפה לערבה, ונפק"מ ללולב שצפצפה פסולה (ויקח מה שקורין ע"ה צפצפה). פתורה (שולחן גדול) לפתורתא (שולחן קטן) ופתורתא לפתורה, ונפק"מ למקח וממכר.
אביי הוסיף הובלילא (המסס) לכסי (בית הכוסות) וכסי להובלילא, ונפק"מ למחט הנמצא בית הכוסות דמצד אחד כשירה ומשני צדדים טריפה אבל המסס אפילו מצד אחד טריפה. רב אשי הוסיף בבל לבורסיף ובורסיף לבבל, ונפק"מ לגיטי נשים (א. שהמביא גט מבבל א"צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם שהן בקיאין, ושאר ארצות אינם בקיאית, ומה שנקרא היום בבל ע"ה הן. ב. לענין שינה שם עירו ושם עירה שהוא פסול, וצריך לכתוב שם של עכשיו).
דף ל"ו ע"ב
פרק כירה
משנה כירה שהסיקוה בקש וגבבא נותנים עליה תבשיל, בגפת (פסולת שומשומין) ועצים לא יתן עד שיגרוף או יתן אפר (שמא יחתה בגחלים). לב"ש אפילו גרופה וקטומה נותנים עליה חמין ולא תבשיל (דניחא ליה לבשוליה אתי לחתויי א"נ נתקיימה מחשבתו ומיחזי כמבשל), ולב"ה מותר גם בתבשיל. לב"ש נוטלין ולא מחזירין (דמחזי כמבשל), ולב"ה גם מחזירין.
איבעיא להו לא יתן דמתניתין היינו לא יחזיר אבל לשהות א"צ גרוף וקטום כחנניא דס"ל דאפילו לא נתבשל כל צרכו אם נתבשל כשיעור מאכל בן דרוסאי מותר לשהות ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה, או דילמא אפילו לשהות בעי גרופה וקטומה.