לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי כ"ג ניסן תש"פ

מסכת שבת דף מ"ב

דף מ"ב ע"א

שמואל סובר כר"ש בדבר שאין מתכוין שהוא מותר, וכרבי יהודה במלאכה שא"צ לגופה שהוא חייב.

מכבין גחלת של מתכת ברה"ר שלא יזוקו בה רבים (שאין בזה כיבוי מדאורייתא ואסור מדרבנן, ובמקום נזק לרבים לא גזרו על שבות). וכן קוץ ברשות הרבים מוליכו פחות מד' אמות ובכרמלית אפילו טובא.

עירוב חמין וצונן באמבטי (שהיא כלי ראשון, ומערב לצורך רחיצה), לכולי עלמא צונן לתוך חמין אסור, חמין לתוך צונן מותר.

בכוס (שהיא כלי שני, ומערב לצורך שתיה), לבית שמאי צונן לתוך חמין אסור, חמין לתוך צונן מותר. ולבית הלל שניהם מותרים. ורבי שמעון בן מנסיא סובר שלא נחלקו בית הלל על בית שמאי בזה, ורק חמין לתוך צונן מותר, וכן פסק רב נחמן..

בספל (שהוא כלי שני, אמנם מערב לצורך רחיצה), רב יוסף סבר שדינו כאמבטי, ואמר לו אביי בשם תני דרבי חייא שדינו ככוס ומותר לערות לכולי עלמא אפילו צונן לתוך חמין.

דף מ"ב ע"ב

משנה. אילפס וקדירה שהעבירן מן האור כשהן רותחין בבין השמשות, לא יתן לתוכן תבלין, דכלי ראשון מבשל כל זמן שהוא רותח, אבל לתוך הקערה מותר דכלי שני אינו מבשל. לרבי יהודה נותן לכל (גם לכלי ראשון, גמ') חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר (שמבשלין כשהן רותחין).

סבר רב יוסף לומר מלח הרי הוא כתבלין ובכלי ראשון מתבשל ולא בכלי שני. אבל רבי חייא תני מלח אינו כתבלין, וללשון א' היינו דבכלי שני נמי נתבשל, וללשון ב' גם בכלי ראשון אינו מתבשל. וכלשון ב' סובר גם רב נחמן שאמר מלח צריך בישול כבשר של שור.

משנה. אין נותנין בשבת כלי תחת הנר לקבל בו את השמן (או משום שהשמן מוקצה ואין כלי ניטל אלא לדבר הניטל. או משום שאסור לבטל כלי מהיכנו דהוי כמחברו במקומו בטיט ודמי למלאכה. עי' להלן בגמ') נתנוה מבעוד יום מותר, ואין נהנין ממנו לפי שאינו מן המוכן.

אמר רב חסדא אע"פ שאין נותנים כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה (שדומה לכלי תחת הנר) אבל כופה עליה כלי שלא תשבר (ולא אמרינן אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל).

לרבה טעמא דרב חסדא דתרנגולת עשויה להטיל ביצתה באשפה (שיש חשש דריסה ודי בכפיית כלי) ולא במקום מדרון, ולהצלה מצויה התירו לטלטל כלי גם לצורך דבר שאין ניטל בשבת, אבל לא להצלה שאין מצויה.

***************

שבת קודש כ"ד ניסן תש"פ

מסכת שבת דף מ"ג

דף מ"ג ע"א

לרב יוסף טעמא דרב חסדא שאין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה משום שמבטל כלי מהיכנו (שהיה מוכן לטלטל ועושהו מוקצה).

חבית של טבל שנשברה מניח כלי תחתיה ואין זה ביטול כלי מהיכנו דטבל מוכן אצל שבת (שאינו מוקצה) שאם עבר ותיקנו מתוקן.

נותנים כלי תחת נר לקבל ניצוצות ואין זה ביטול כלי, שאין בהם ממש (ומותר ליטלן לאחר שנפלו בכלי).

כופין סל לפני אפרוחים שיעלו וירדו, ואין זה ביטול כלי דמותר לטלטלו בזמן שאינם עליו כיון שעלו עליו באמצע שבת. ואם היו עליו כל בין השמשות נעשה מוקצה לכל השבת.

לרב יצחק כשם שאין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה כך אין כופין עליה כלי שלא תשבר (ולא כרב חסדא לעיל מב:), דס"ל אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת.

אם צריך להשתמש במקום הכלי מותר לטלטלו גם לצורך דבר שאין ניטל בשבת.

פורסין מחצלות ע"ג אבנים (שלא ימחו), ולרב יצחק מדובר באבנים מקורזלות שראויים לבית הכסא, וכן פורסין ע"ג לבנים שנשארו מהבנין שראויים להישען עליהם, וכן ע"ג כוורת דבורים (באופן שאין בו משום צידה, ראה להלן בסמוך) וכשיש בה דבש או חלות שחשב עליהן מאתמול לאכילה. אבל כשלא חשב עליהם מוקצה הן ולרבי יצחק אין מטלטלים כלי לצרכן.

דף מ"ג ע"ב 

לרבי שמעון פורסין מחצלאות ע"ג כוורת דבורים בכל אופן דלית ליה מוקצה ובלבד שלא יתכוין לצוד, שדבר שאין מתכוון מותר. לרבי יהודה דאית ליה מוקצה ודבר שאין מתכוין אסור, מותר לפרוס רק כשאינו מוקצה (כנ"ל), ובלבד שלא יעשנה כמצודה שלא יכסנה כולה שיוכלו לצאת.

עושין מחיצה בשביל חי ולא בשביל מת (דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל). מת המוטל בחמה (וחוששים שיסריח) יושבין שני אנשים בצידו (על הקרקע), חם להם למטה (מהקרקע הרותחת) מביאים מיטות ויושבין, חם מלמעלה מביאין מחצלת ופורסין עליהן, ולאחר מכן זוקפין מטתן והולכין, ונמצא מחיצה עשויה מאליה.

מת המוטל בחמה אם יש ככר או תינוק מניחין עליו ומטלטלו, אין ככר ותינוק לרב יהודה אמר שמואל הופכו ממטה למטה, לרב חנינא בר שלמיא בשם רב אסור, ונחלקו אם טלטול מן הצד (כלאחר יד) שמיה טלטול.

לת"ק אין מצילים את המת מדליקה כשאין ככר ותינוק, ולרב יהודה בן לקיש מצילין מתוך שאדם בהול על מתו אם לא יתירו לו יבוא לכבות. וכן הלכה.

***************