לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי א' תמוז תש"פ

מסכת שבת דף ק"ט

דף ק"ט ע"א

רוח השורה על הידים לפני נטילה – בת חורין היא, ומקפדת שישפוך יפה ג' פעמים. פוך – מעביר את הרוח שהזיקה לעיניו (אם נגע בהם קודם נטילה), ופוסק את הדמעה, ומרבה שער בעפעפיים.

עשב ששמו עלין וכוסברתא – אין בהם משום רפואה ומותר לאוכלן בשבת. וכן כל מיני כשות, חוץ מ'טרוזא' שאוכלים אותו רק לרפואה.

מותר לטוח בשבת שמן וביצים מגולגלין על צלי חם שאינו רותח – ואינו דומה למתקן שאפשר לאוכלו בלי טיחה. אסור לטרוף ביצים מגולגלין בקערה – שנראה כאילו רוצה ליתנו בקדירה.

מי שנגפה ידו או רגלו – צומתה ביין בשבת כדי להעמיד הדם, אבל לא בחומץ. אם הוא מעונג, אסור אפילו ביין. מכה בגב היד או גב הרגל – מותר אפילו בחומץ, שדינו כמכה של חלל ומחללין עליו את השבת.

מי גרר – רוחצים בהם בשבת אע"פ שמלוחין קצת, שדרך לרחוץ בהן בחול ולא מוכח שהוא לרפואה. וכן מותר במי חמתן מי עסיא ומי טבריא. ימה של סדום (ים המלח) ומים ששורין פשתן – אם לא נשתהה מותר, שנראה כמיקר, אם נשתהה אסור, שאין דרך לרחוץ בהם ומוכח שהוא לרפואה. ים הגדול – במים רעים שבו אסור (אם נשתהה), במים היפים מותר.

חילוקי דינים בין מקוה למעיין – א.מעיין כשר לטבילת זב והזאת ציפור מצורע וקידוש מי חטאת, ומקוה פסול.ב. מקוהכשרכשהמים מכונסים ולא בזוחלים, מעיין כשר בזוחלים. יַמים – לר' יהודה כל הימים כמקוה, לר"מ רק ים הגדול כמקוה, לר' יוסי כל הימים דינם כמעיין לענין שמטהרים בזוחלים, ודינם כמקוה שפסולים לזב ומצורע וקידוש מי חטאת.

דף ק"ט ע"ב

אין אוכלין איזביון בשבת – שאינו מאכל בריאים וניכר שאכלו לרפואה. אוכלים יועזר – שהבריאים אוכלים אותו. וכן שותים אבוברואה. כל האוכלין אוכלים לרפואה וכן משקין, חוץ ממי דקלים וכוס עיקרין שאינם מאכל בריאים, אבל שלא לרפואה מותר.

מחלוקת מהו 'אזוב' הכשר להזאה – א. נקרא 'אברתה בר המג' (י"מ שגדל במקום גמי). ב. 'מרוא חיורא'. ג. 'שומשוק'.

מצות אזוב בשלשה קלחין (שנאמר 'אגודה' ואינו פחות שלשה), ובכל קלח שלשה גבעולים. ומכאן ראיה שהוא 'שומשוק' שדרכו בכך.

אכילת קמח שעורים שעברו עליו ארבעים יום משנטחן גורם לתולעים בבני מעיים. ורפואתו באכילת 'איזביון'.

האוכל קודם אכילה בשר בגחלים או בשר שמן או בשרשור או אגוז או לולבי תלתן ושותה מים אחריהם, בא לידי תולעים בכבד. ורפואתו באכילת 'יועזר'. ואם אין לו יבלע שחליים לבנים. אין לו, ימצוץ לאחר תענית שומן מבשר שע"ג גחלים, ויגמע חומץ וי"א שלא יגמע. אין לו, יבשל קליפה גרודה של סנה שקלפוה מלמעלה למטה בשכר בבין השמשות, ולמחר יסתום נחיריו וישתה, וכשעושה צרכיו יפנה במקום שנתלשו ענפים מהדקל.

רפואות לשותה מים מגולים – א. שתית אבובראה (עץ יחידי). ב. יבשל חמשה ורדים בחמש כוסות שכר עד שיהיו רביעית וישתה. ג. רביעית חלב מעז לבנה. ד. יחקוק באתרוג מתוק וימלאנו דבש, ויניחהו על גחלים לוחשות עד שיתבשל, ויאכלנו.

מי רגלים שעברו עליהם מ' יום (וי"מ של תינוק בן מ' יום) – כוס קטן מאד מועיל למי שנשכתו צרעה, רביעית לוג למי שנשכו עקרב, חצי לוג למי ששתה מים מגולים, לוג מועיל אפילו לכשפים.

***************

יום רביעי ב' תמוז תש"פ

מסכת שבת דף ק"י

דף ק"י ע"א

מעשה באחד שהיה ממונה למלך ונשכו נחש, ולא מצאו לו עובר שבמעי חמורה לבנה שלא היתה טריפה (שמועיל לרפא את הנשיכה) עד שמת, ונתן אביי טעם לדבר שעבר על נידוי חכמים, ואין לו רפואה שנאמר 'ופורץ גדר ישכנו נחש'.

כל האוכלין אוכל בשבת לרפואה – אפילו טחול לשיניים וכרשינין לבני מעיים, אע"פ שטחול קשה לבני מעיים וכרשינים לשיניים, אין אומרים שאין דרך לאוכלו ומוכח שהוא לרפואה. כל המשקין שותה לרפואה – אפילו מי צלף בחומץ. אבל אין שותין מי רגלים, שאין דרך בני אדם לשתותו.

דף ק"י ע"ב

סירוס באדם ובהמה אסור, שנאמר 'ובארצכם לא תעשו' – ודורשים בכם 'לא תֵיעָשו'. ואסור לשתות כוס של עיקרין (למסקנא), אע"פ שאינו עושה סירוס בידים.

הרוצה לסרס תרנגול יטול כרבלתו, ואע"פ שגם סירוס שאינו בידים אסור, הרי אינו מסתרס בכך אלא מתאבל.

סריס אסור לשתות כוס של עיקרין, שמסרס אחר מסרס חייב, שנאמר 'ונתוק וכרות' לחייב נותק אחר כורת. ואפילו זקן שפסק מלידה אסור, שיכול להוליד כרבי יוחנן שהוחזר לנערות ע"י רפואות. אשה – לחכמים שאינה מצווה על פריה ורביה, מותרת. לר"י בן ברוקא שמצווה על פריה ורביה, אסורה. זקינה או עקרה מותרת לדברי הכל.

***************