לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי י"ב ניסן תשפ"א

מסכת שקלים דף ד'

דף ד' – עמוד א'

משנה . נכרי – אין מקבלים ממנו מחצית השקל, וכן קרבנות חובה, ואין מקבלים ממנו אלא נדרים ונדבות למזבח.

כותים – אין מקבלים מהם מחצית השקל, כמו שנאמר בעזרא 'לא לכם' וגו'. ויש אומרים שמה ששנינו שאין מקבלים קרבנות חובה נשנה גם עליהם, שהמשנה סוברת כרבי שכותים דינם כעובדי כוכבים, ויש אומרים שלא שנינו זאת אלא על עובדי כוכבים, אבל כותים דינם כישראל, כדעת רבי שמעון בן גמליאל, ומקבלים מהם כל הקרבנות.

אין מקבלים קרבנות ממומרים, שנתמעטו מהאמור 'מכם', ו'אדם' בא לרבות שמקבלים קרבנות מן הגרים.

אין מקבלים מתנות מעובדי כוכבים לתחילת בנין הבית המקדש, בין דבר מסוים ובין דבר שאינו מסוים. ולחזק את הבית – לרבי יוחנן מקבלים מהם דבר שאינו מסוים, אבל דבר מסוים אין מקבלים מהם, שגנאי הוא, לריש לקיש אף דבר שאינו מסוים אין מקבלים מהם. אך דווקא כשנותן לבדק הבית אין מקבלים ממנו, אך אם באים מאליהם, כגון שמביא נסכים שמותרם לבדק הבית, וכן ערכים וחרמים, מקבלים הדמים לבדק הבית.

דף ד' – עמוד ב'

חיוב קלבון – לרבי מאיר מוטל על כל מי שנותן מחצית השקל, כדי שלא יגרע מחצי שקל שבימי משה, ולחכמים חייב בזה רק כשנותן שקל שלם ומקבל עודף חצי שקל, שמוסיף קלבון לשכר החילוף.

הפטורים מלשקול כגון נשים ועבדים וקטנים, אם שקלו פטורים מקלבון.

השוקל שקל שלם עבור מי שפטור ממחצית השקל ומקבל חצי שקל עודף – פטור מקלבון, שהרי הם פטורים, וכבר הוסיף ריווח להקדש, ולכן אין צריך ליתן שכר הפריטה.

שיעורו של קלבון: לרבי מאיר – מעה כסף, לחכמים – חצי מעה.

נתן שקל שלם עבורו ועבור חבירו: לתנא קמא חייב בקלבון אחד, שהרי אילו נתנו כל אחד לבדו היו צריכים להחליף, ולרבי מאיר חייב שתי קולבונות, א. שגם אילו נתן מחצית השקל היה חייב קלבון, ב. עבור החילוף כנ"ל.

הנותן סלע ונוטל עודף שקל חייב בשתי קולבנות, לרב אלעזר היינו לרבי מאיר, אבל לחכמים חייב רק קלבון אחד, ולרב היינו לחכמים, ולרבי מאיר חייב שלש קולבנות.

השוקל שקל בשביל עני וכדומה – פטור מקלבון, כיון שלא היה נותן בעצמו, וכבר הרוויח להקדש. אבל אם מלווהו – חייב בקלבון.

אחים שותפים שלא חילקו הנכסים ביניהם – חייבים במעשר בהמה, שתפוסת הבית אינה כשותפות, וכשהם שוקלים ביחד שקל שלם – פטורים מן הקלבון. חלקו וחזרו ונשתתפו – פטורים ממעשר בהמה, שנאמר 'פטר שגר בהמה אשר יהיה לך' – 'לך' ולא של שותפות. ואז חייבים בקלבון.

אחים שחלקו גדיים נגד תיישים ותיישים נגד גדיים – לרבי אלעזר נקרא חלוקה המבטל תפוסת הבית, כיון שחילקו על פי שומת דמים, והרי זה כאילו כל אחד לקח מן השוק, ולכן כשחזרו ונשתתפו יש עליהם שם שותפות. אבל חילקו תיישים נגד תיישים וגדיים נגד גדיים כסדר חלוקת ירושה, עדיין שם יורשים עליהם, וכשחזרו ונשתתפו חזרה תפוסת הבית למקומה. ולרבי יוחנן גם גדיים נגד גדיים כלקוחות הם, וכשחזרו ונשתתפו דינם כשותפים ופטורים ממעשר בהמה.

***************

יום שישי י"ג ניסן תשפ"א

מסכת שקלים דף ה'

דף ה' – עמוד א'

חלקו אחים רק את הבהמות שירשו ולא שאר נכסים, וחזרו ונשתתפו – פטורים ממעשר בהמה כדין שותפים (כנ"ל ד':), ופטורים מקלבון, משום ששוקלים מתפוסת הבית. אך אם הבהמות שוות יותר משאר הנכסים – הם עיקר הירושה והולכים אחר רוב.

חלקו את הנכסים ולא את הבהמות – חייבים בקלבון שנתבטל תפוסת הבית, וחייבים במעשר בהמה, שכלפי הבהמות עדיין שם ירושה עליהם.

דמי הקלבונות: לרבי מאיר – נכנסו בכלל תרומת הלשכה, וכשיטתו (ד' (:שהוא מעיקר חיוב מחצית השקל. לרבי אלעזר – נפלו לנדבה, לרבי שמעון שזורי – עושים מהם ריקוע זהב ציפוי לבית קודש הקדשים. לבן עזאי – לשכר השולחנים, ויש אומרים – להוצאות הדרכים של השולחנים להביא השקלים למקדש.

פרק שני – מצרפין שקלים

משנה . בני העיר יכולים להחליף שקליהם למטבע זהב כדי להקל מעליהם משאוי הדרך, אבל אין יכולים להחליפם במרגליות ושאר שוה כסף, שמא יוזלו.

כשם שהיו תיבות כעין שופרות במקדש כך היו בכל העיירות, אך שופרות שבעיירות היו רק לשקלים של שנה הבאה, אבל מי שלא שקל בשנה שעברה צריך להביאם לבית המקדש.

בני העיר ששלחו שקליהם ונגנבו או נאבדו מיד השליח קודם שנתרמה תרומת הלשכה – אם הוא שומר חינם נשבע לבני העיר, ובני העיר חוזרים ושוקלים. ואם הוא שומר שכר חייב באחריותם. ואם נגנבו בלסטים מזויין או אבדו באונס כגון שטבעה ספינתו בים נשבע ונפטר.

נתרמה תרומת הלשכה ואחר כך נגנבו או אבדו – נשבע השליח לגזברים, והיינו דווקא לסובר שתורמים על הגבוי ועל העתיד לגבות, שלשיטתו נכנסו השקלים לרשות הקדש, אבל לסובר שאין תורמים עליהם, דינו כאבד קודם תרומה.

שבועת שליח על השקלים, לרבי אלעזר היינו דווקא לרבי שמעון הסובר שקדשים שחייב באחריותם כנכסיו הם, אבל לחכמים אין נשבעים על ההקדשות [והקשו עליו משבועה לגזברים], ולרבי יוחנן גם לחכמים נשבעים מן התקנה – שלא יזלזלו השומרים בשמירת הקדש.

דף ה' – עמוד ב'

הפריש שקלו ואבד תחת ידו, לרבי יוחנן חייב באחריות מעיקר הדין [שני פירושים בתקלין חדתין אם דווקא שנאבד קודם שנתרמה תרומה, או אף אם אבד אחר שנתרמה], לריש לקיש מעיקר הדין הרי הוא ברשות גבוה ופטור, אך אם נאבד קודם שנתרמה תרומה חייב באחריותו משום תקנה כדי שיהיו הבעלים נזהרים בשמירתם.

נגנבו או נאבדו מיד השליח קודם תרומה, ונשבע לבני העיר, וחזרו ושקלו, ונמצאו השקלים הראשונים או שהחזירום הגנבים – אלו ואלו שקלים ואין עולים להם לשנה הבאה, הראשונים נופלים לתקלין חדתין והשניים לתקלין עתיקין, ונחלקו אמוראים אם ראשונים היינו אותם ששלחו תחילה או אותם שהגיעו ליד הגזבר תחילה.

משנה . הנותן שקל לחבירו לשקול בשבילו ושקלו עבור עצמו: אם נתרמה התרומה – לתנא דמתניתין מעל, כיון שתורמים על העתיד לבוא, ונמצא שכבר היה ברשות הקדש, ודווקא לרבי שמעון הסובר שהמספק את הקרבנות מקבל מעותיו מיד ונעשה השקל קדשי מזבח, אבל לתנא דברייתא הסובר שלא שילמו למספק מיד – לא מעל רק כשקרב הקרבן, לפי שאין מעילה אלא כשמוציא מן ההקדש לחולין.

שליח מעל כששקל לעצמו, היינו במסויים, שאם לא כן הרי הוא נשקל לשם בעליו האמיתיים. ואין אומרים שמא השקל לשיריים נפל ולא הקריבו ממנו קרבן, או משום שהמשנה כרבי מאיר הסובר שמועלים בשיריים, או גם לחכמים אם דחפו לתוך הקופה בשעת התרומה כדרכם של בית רבן גמליאל.

שליח שמעל חייב קרבן מעילה, אף שמצוות לאו ליהנות ניתנו, משום שנהנה במה שהציל עצמו שלא ימשכנוהו בית דין.

השוקל שקלו מן ההקדש ונתרמה התרומה וקרבה הבהמה – מעל (אך קודם ההקרבה לא מעל גם לרבי שמעון הנ"ל, עיין תקלין חדתין להסבר הדבר).

השוקל שקלו ממעות מעשר שני ושביעית אין קדושה חל עליו, שכל שהוא כבר קדוש אין קדושה אחרת חל עליו, ולכן צריך לחלל קדושת המעשר שני והשביעית על מעות חולין, ושוב חל על השקל ששקל דין מחצית השקל.

***************