לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי כ"ה ניסן תשפ"א

מסכת שקלים דף י"ז

דף י"ז – עמוד א'

משנה . שלש עשר השתחוויות שהיו במקדש: לאבא יוסה בן יוחנן היו כנגד שלשה שערים שערים שהיו בעזרה, ולרבנן (הסוברים שלא היו שם אלא שבעה שערים) – כנגד גדרי פרצות היוונים שגדרו בני חשמונאי.

שלושה עשרה שערי העזרה (לשיטת אבא יוסה בן יוחנן הנ"ל) – ארבעה בדרום סמוכים למערב:  א. שער העליון,  ב. שער הדלק, שמכניסים דרכו עצי המערכה,  ג. שער הבכורות, שמכניסים את הבכורות דרכו,  ד. שער המים, שמכניסים דרכו צלוחית של ניסוך המים בחג, ולרבי אליעזר בן יעקב נקרא כך מפני ששם מתגברים המים היוצאים מבית קודש הקדשים. ארבעה בצפון סמוכים למערב:   א. שער יכניה, שממנו יצא לגלות, ב. שער הקרבן, שמכניסים דרכו קדשי קדשים ששחיטתם בצפון,  ג. שער הנשים, שנכנסות דרכו לסמוך על קרבנן,  ד. שער השיר, שמכניסים דרכו כלי שיר. שלושה במזרח: שער ניקנור, שהביא דלתותיו ממצרים, והיו לו שני פשפשין משני צידיו. שנים במערב, שלא היה להם שם.

מים חיים היוצאים מירושלים: מקודש הקדשים עד הפרוכת – דק כקרני שבלולים, מהפרוכת עד מזבח הזהב – מתרחב קצת כקרני חגב, ממזבח הזהב למפתן הבית – כחוט של שתי, ממפתן הבית לעזרה – כחוט של ערב, מכאן ואילך כמפי הפך, ומתגבר והולך ויוצא מצד דרום, עד מרחק אלף אמה מגיעים המים עד הקרסוליים, ובמרחק עוד אלף אמה מגיעים המים עד הברכיים, ובמרחק עוד אלף אמה מגיעים המים עד המתנים, ומכאן ואילך אי אפשר לשוט שם אפילו בספינה גדולה מגודל רדיפת המים, עד שיתפרסם הדבר בעולם.

'ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה' – מבית דוד ועד יושבי ירושלים מימיו כשרים לטבילת נדה ולמי חטאת, מכאן ואילך – לרבי יונתן, מי תערובות הם, וכשרים לנדה ופסולים למי חטאת, שצריך להם מים חיים, לרבי אלעזר, מי מדרון הם, ופסולים גם לנדה.

מעין שיצא מירושלים הולך עד ארבעה ימים שבגבולי ארץ ישראל, לים של סמכו וים של טבריה – כדי להרבות דגתם, לים המלח וים הגדול – כדי להמתיק מימיהן.

ים הגדול נקרא שמו 'מוצאים' – כנגד שני פעמים שיצא, פעם אחת בדור אנוש, ונחלקו בדעת רבי חנינה אם יצא עד קלבריאה, או עד כיפי ברבריאה. ופעם שניה בדור הפלגה, ונחלקו בדעת רבי חנינה אם יצא עד כיפי ברבריאה, או עד עכו ויפו.

רבי שמעון בן גמליאל הלך לציידן, והביאו לפניו יותר משלש מאות מיני דגים בקערה אחת.

בעולם הזה תבואה עושה לששה חדשים ואילן לשנים עשר חודש, ולעתיד לבא – לרבי יהודה, תבואה לחודש ואילן לשני חדשים, ולרבי יוסי, התבואה תעשה לחמישה עשר יום, ואילן לחודש אחד.

'ועלהו לתרופה' – לרבי יוחנן, לעתיד לבא גם העלה יהיה ראוי לאכילה, וימצצו אותו למזון. ורב ושמואל פירשו שיהיו העלים רפואה, ונחלקו אם רפואה לפה של מעלה (לתאבון, ויש מפרשים לאלמים) או לפה של מטה (לשלשול, ויש מפרשים לעקרות).

בשעה שעלה נבוכדנצר להחריב בית המקדש, ישב באנטוכיא, ויצאו סנהדרין לקראתו ושאלוהו האם הגיע זמן להחריב בית המקדש, ואמר להם תנו לי יהויכין המלך שהמלכתי עליכם, כששמע זאת יהויכין נטל מפתחות של הבית המקדש ועלה לגגו של היכל, ואמר, 'ריבונו של עולם לשעבר היינו נאמנים לך והיו מפתחותיך מסורים לנו, עכשיו שאין אנו נאמנים הרי מפתחותיך מסורים לך', ונחלקו אמוראים האם זרק המפתחות לשמים ולא ירדו, או שבאה כמין יד ונטלתן, כיון שראו כן כל חורי יהודה עלו לראש גגותיהן ונפלו ומתו.

דף י"ז – עמוד ב'

משנה . י"ג שולחנות היו בבית שני:

שמונה של שיש בבית המטבחיים, שעליהם מדיחים את הקרביים, וכן הפשט וניתוח היה שם.

שתי שולחנות במערב הכבש, אחד של שיש שנותן עליו את האברים אחר הניתוח עד שיעלום הכהנים, והשני של כסף, שנותנים עליו כלי שרת.

שתי שולחנות באולם מבפנים על פתח הבית, ליתן עליו לחם הפנים בכניסתו אחר שנאפה, וביציאתו עד שחילקוהו לכהנים, בכניסתו – לתנא במשנה היה של שיש, שמעלים בקודש, לתנא בברייתא היה של כסף מפני ששיש מקרר, וצריך שיהיה חם. וביציאתו של זהב, שמעלים בקודש ולא מורידים.

שולחן של זהב בפנים ההיכל, שעליו לחם הפנים תמיד.

אחד מן הניסים שנעשו בבית המקדש היה, שכשם שהיו מניחים לחם הפנים חם, כך היו מוציאים אותו חם, מיהו אין סומכים על הנס להניחו על השולחן של שיש (לתנא דברייתא) על סמך שלא יתקרר.

לא היה לחם – מניחים לחם משבוע שעבר, ואינו נפסל בלינה, שכתוב 'לחם פנים לפני תמיד', אפילו של כמה ימים.

עשרה שולחנות עשה שלמה, כולן עמדו בצפון אצל שולחן שעשה משה, חמישה מכל צד. ועמדו ממזרח למערב, אך י"א שעמדו מצפון לדרום, והקשו שאם כן לא היו כולם בדרום.

לחם הפנים היה מונח רק על שולחנו של משה, ולרבי יוסי בי רבי יהודה על כל עשר השולחנות (פעמים בזה ופעמים בזה. קרבן העדה).

***************

יום חמישי כ"ו ניסן תשפ"א

מסכת שקלים דף י"ח

דף י"ח – עמוד א'

השולחן היה נתון מחצי הבית ולפנים, משוך מכותל הצפוני שתי אמות ומחצה, ומנורה כנגדו בדרום, משוכה מכותל הדרומי שתי אמות ומחצה, מזבח הזהב היה נתון באמצע משוך מעט כלפי חוץ, וכולם היו נתונים משליש הבית ולפנים (כשנחשוב גם קודש הקדשים, והיינו שישים אמה).

עשר מנורות שעשה שלמה כולן היו עומדות בצד דרום, חמש בכל צד המנורה שעשה משה, לתנא קמא לא היה מדליק אלא מנורת משה, ולרבי יוסה בי ר' יהודה מדליק את  כולם.

כל אחת מעשר המנורות שעשה שלמה נעשתה מאלף כיכרי זהב, עד שכילו זהב המזוכך של שלמה, והכניס כל אחת בכור עד שהעמידה על כיכר אחד, שכל זמן שלא עמד הזהב עלבירורו נחסר כשמכניסו לכור.

משנה . שלושה עשר שופרות היו במקדש: תקלין חדתין – שקלים של שנה זו, תקלין עתיקין – למי שלא שקל שנה שעברה, קינין, גוזלי יונה, עצים, לבונה, זהב לכלי שרת, ועוד שישה לעולות נדבה.

שופר של קינין וגוזלי יונה:  לרבי יהודה – שניהם של עולות נדבה, קינין של תורים גדולים, וגוזלי יונה של בני יונה. אבל לקיני חובה (א' לחטאת וא' לעולה) לא היו שופרות, כיון שאילו מת אחד מאלו שנתנו מעותיהם הרי מעות חטאת שמתו בעליה שעומדת למיתה – מעורבות עם שאר המעות, ואי אפשר להפריד ארבע זוז (שהם סכום הקן) ולברר שהם של זה שמת ולהשליכם לים המלח, כיון שרבי יהודה סובר שאין ברירה. לחכמים – קינין היה לקיני חובה (א' לחטאת וא' לעולה), וגוזלי יונה היה לעולות נדבה.

דף י"ח – עמוד ב'

הרי עלי עצים – לא יפחות משני גזירין, כאותן שהיו על המערכה, שעוביין אמה מרווחת וארכן אמה פחותה, לפי שלא היה מקום המערכה אלא אמה על אמה. ויש אומרים שמידתן כטורטני (ג' פירושים בתקלין חדתין). הרי עלי עץ – מביא גזיר אחד, שכל אחד מהגזירים הוא קרבן בפני עצמו, ולכן כל כהן מביא אחד למערכה, ואין צריך שכהן אחד יביא שניהם.

הרי עלי לבונה – לא יפחות מקומץ, שלמדים מקומץ לבונה הבאה עם המנחה שהיא קומץ, ומה שם קומץ החסר כשר אף כאן כשר. ויש אומרים שצריך כקומצו של כהן, ויש אומרים שדי בקומצו של בעלים.

הרי עלי זהב – אם אמר מטבע של זהב, לא יפחות מדינר זהב, ואם אמר זהב סתם מביא אפילו מזלג קטן של זהב.

ששה שופרות לנדבה:  לחזקיה – שופר לכל אחד מששה בתי אבות כהונה שעבדו באותו שבוע. לבר פדיה – שופר לכל מין: עגל, שעיר, איל, גדי, טלה, שהמתנדב אחת מאלו הבהמות נותן לשופר של אותו מין. לשמואל – כנגד ששת מיני קרבנות שמותרם קרב לעולה: חטאת, אשם, עשירית האיפה וכו'. לרבי יוחנן – כיון שהיה הנדבה מרובה ריבו לה שופרות, כדי שלא יתעפשו המעות.

המעות שבשופרות נדבה היו לוקחים בהן עולות, הבשר להשם, והעורות לכהנים, אף על פי שהמנדב נדב לגבוה.

בגודל אמה היו: היסוד, הסובב, הכרכוב, הקרנות, המערכה.

נאמר בדברי הימים: 'וככלותם (לחזק בדק הבית) הביאו לפני המלך (יואש) ויהוידע (הכהן הגדול) את שאר הכסף, ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת', ונאמר במלכים שלא ניתנו כלי שרת מבדק הבית אלא לעושי מלאכה. לרבי יונתן הפסוק של דברי הימים לא מיירי בנדבות שנידבו לבדק הבית, ושתי נדבות היו, לתני דבי רבי ישמעאל נדבה אחת הייתה, אלא שלב בית דין מתנה שאם לא יצטרכו לבדק הבית ויותירו שי פרק מעות שנמצאו

***************