סיפורים נפלאים לשבת מברכים ניסן – מאת ר' ברוך רובין הי"ו   

ידועה הסגולה מהמגיד מקאזניץ זי"ע שסיפר בכל שבת מברכין ניסן שלשה סיפורים  ואמר שמסוגלים להשפיע לבני ישראל צרכי פסח בהרחבה.  (בכמה מהספרים מובאים מספר גרסאות, להלן אחת המקובלות) 

מכתב למלך – היה יהודי שלא היתה לו פרנסה וממש הגיע לפת לחם.  ברוב תמימותו הלך ליער וכתב מכתב לכבודו של "מלך  מלכי המלכים הקב"ה" ובו מבקש שיעזור לו בפרנסה  שהמצב דחוק, ובסוף המכתב השאיר את כתובתו.
באותו יום עבר ביער מלך וחייליו, ומצא את המכתב וחשב  שזה מכוון אליו.  המלך קרא את המכתב ומאד התרגש מהיוזמה של היהודי  ושלח לכתובתו כסף ובגדים שירווח לו, וככה בסייעתא  דשמיא היה לו די צרכי החג בהרחבה גדולה.  כן יעזור לנו…

מושקה מבית המרזח – יום אחד הגיע פריץ לבית המרזח שמשכיר ליהודי, וברוב  שכרותו החל לשאול את היהודי 'נו מושקה, ממי אתה  מתפרנס?' והיהודי השיב לו 'מהקדוש ברוך הוא'.  אמר הפריץ ליהודי, 'אם לא אני שמשכיר לך את בית  המרזח אין לך פרנסה.'  חזר שוב היהודי ואמר לו 'הפרנסה היא מהקב"ה'.  קצף עליו הפריץ, והחליט לקחת לו את בית המרזח.  חג הפסח התקרב, ולמושקה לא היתה אפילו פרוטה אחת  לקנות צרכי החג.  לפתע נשמע קול נפץ, ולביתו התגלגלה גופה של פגר קוף  מת.  כאשר מושקה הרים את הפגר, גילה להפתעתו, דינרי זהב  נופלים מפיו של הקוף, וככה היה לו בשפע ובהרחבה כסף  להוצאות החג.
בחג הפסח הגיע הפריץ לראות את מושקה, ולהפתעתו  הוא רואה את  היהודי יושב עם בני  משפחתו, ומסובים כולם, שמחים ושרים.  כשנכנס לספק את סקרנותו ולברר את פשר השמחה  ומאיפה הכסף, סיפר לו מושקה את הסיפור עם הקוף.
אמר לו הפריץ 'הקוף היה שלי ורציתי לצער אותך ומתברר  ששמחתי אותך.'
(הפריץ בדק את דינרי הזהב שלו וכדי להבחין אלו מטבעות  מזויפות ואלו לא, ניקש אותם בשיניו, והקוף עשה אחרי הפריץ כמעשה קוף, הכניס לפיו, בלע את הכסף והתפגר, ואת הגופה מלאת הדינרים זרק אצל מושקה).  לבסוף הפריץ החזיר את מושקה לבית המרזח כשהוא  אומר 'הקב"ה עזר לך ובאמת הוא היחיד שמפרנס', ובזכות  האמונה היה לו די צרכי החג בהרחבה גדולה.  כן יעזור לנו…

מכירת ליקר –  היה אדם שהתפרנס ממכירת יין שרף.  באחת הפעמים שהעביר את היי"ש במעבר הגבול נתפס  ע"י משטרת הגבולות.  האדם הגיע לרה"ק ר' אלימלך מליז'ענסק בבכיות שצריך ישועה, אחרת לא תהיה לו פרנסה.  הצדיק אמר לו שילך לשוטרי הגבול ויגיד להם שזה מים,  וכהוכחה יתן להם לטעום.  ככה באמת היה, והוא ניצל מהם.  לאחר מכן חזר לרה"ק ואמר, שכרגע אין לו מה לעשות עם  המים, והוא הפסיד את כל דמי השקעתו ביין.  השיב לו הצדיק שזה יי"ש, וכהוכחה יכול לטעום ולהיווכח.  ואכן, היהודי מכר את זה כיין שרף, ובסייעתא דשמיא היה  לו די צרכי החג בהרחבה גדולה.  כן יעזור לנו…