ספרי תורה המקודשים שהיו בתימן

דבר מאלף הוא הסיפורים אודות ספרי תורה המקודשים  שהיו ביהדות תימן ואשר חוללו ישועות ונפלאות,ושמם היה נישא בהערצה ומקור לתפלה בעת  צרה ומצוקה.  – המשותף לכולם, שהם נכתבו על ידי סופרים יראי שמים, שכתבו אותם בקדושה ובטהרה, ובכך נתקדשו הספרים בקדושה מופלאה ונוראה. – רוב הספרים הועלו לארץ ישראל עם עליית יהודי תימן. אולם , לצערנו, דוקא בארצנו הקדושה, ירדה אותה קדושה שאפפה את הספרים. – דומה שהמילים הבאות מבטאות היטב את ההבדל המוחשי בין השפעת קדושת ספרי התורה בתימן, לבין המצב כיום בארצנו. וכך אמר זקן אחד: "בתימן היו ספרי התורה שומרים עלינו, וכאן אנו שומרים עליהם"…

באדיבות ר' מאיר לוי הי"ו

בתימן היו מספר של ספרי תורה אשר נודעו בקדושתם המופלאה והמיוחדת, רוב הספרים הללו היו בני מאות שנים והם שכנו בקהילות שונות. המשותף לכולם, שהם נכתבו על ידי סופרים יראי שמים, שכתבו אותם בקדושה ובטהרה, ובכך נתקדשו הספרים בקדושה מופלאה ונוראה. רוב הספרים נקראו על שם הכותב או על שם מקום מוצאו. אולם, רוב סופרים אלו לא ידועים לנו כיום בשמותיהם. אפילו ספר תורה "אלבם", שהיה המפורסם ביותר בכל תימן, אין ידוע שֵׁם כותבו.

ברחבי תימן שכנו למעלה ממאה ספרי תורה שהיו ידועים בקדושתם המיוחדת. רובם היו ידועים רק בקרב אותה קהילה בה היה הספר, או בקרב הקהילות הסמוכות. מספר ספרים היו נודעים באזור רחב יותר, על פני מחוז מסוים, כגון: ספר "מזרר" במחוז כוולאן, או ספר "יצחקי", שהיה ידוע בעיקר במחוז בני מטר. מתוך למעלה ממאה ספרי התורה, היו שלושה ספרים "שפרצו" את תחום מקומם ושמם נודע באזורים נרחבים ביותר:

הספר הראשון, הוא ספר "אלבם" ששכן בכפר שאחדייה. כאמור, ספר זה הוא המפורסם ביותר. היו באים להתפלל אצלו מכל קצות תימן, אף מאיזור בייצא, מרחק שמונה ימים. הספר השני, שהיה מפורסם לרבים מיהודי תימן, הוא ספר "מקלחי" ששכן בקהילת דמאר. שמו היה מפורסם בעיקר על כל מרחב המחוזות: חאשד, עמראן, ארחב וכוחלאן.

מעשי ניסים רבים ישנם אודות קדושתם של הספרים הללו, חלק קטן מהם מובאים כאן. רוב הספרים הועלו לארץ ישראל עם עליית יהודי תימן. אולם, לצערנו, דוקא בארצנו הקדושה ירדה אותה קדושה שאפפה את הספרים (מפני סיבות שונות שאין כאן המקום להאריך בהן).

דומה, שהמילים הבאות מבטאות היטב את ההבדל המוחשי בין השפעת קדושת ספרי התורה בתימן, לבין המצב כיום בארצינו. וכך אמר זקן אחד: "בתימן היו ספרי התורה שומרים עלינו, וכאן אנו שומרים עליהם…".

ספר התורה "אלבם"

הספר הידוע ביותר מבין כל ספרי תורה המקודשים בתימן, הוא ספר "אלבם", ששכן בשנים האחרונות בכפר שאחדייה שבמחוז טוילה.

הספר נכתב לפני ארבע מאות שנה בערך. על מקור השם "אלבם", מספרים, שהסופר שכתב את הספר, היה מרבה בתעניות כל זמן כתיבת הספר. כל מי שהיה דופק בדלת ביתו, היה הסופר עונה : "אלבם", דהיינו לֵך.

לפני כמאה וחמשים שנה חי בכפר שאחדייה יהודי בשם סעיד צוברה, שלא זכה לזרע של קיימא. לעת זקנתו החליט לקנות ספר תורה, שיהיה לזכרו. הוא עלה לעיר צנעא, שם הוצע לו ספר אלבם למכירה במחיר עשרים  וחמשה ריאל. וכך עבר הספר מצנעא לשאחדייה.

פעם אחת בקשו חמישה גנבים מוסלמים להיכנס לבית הכנסת בשאחדייה, כדי לגנוב את השטיחים. ראשון הגנבים שניסה להיכנס דרך החלון, נדבקה ידו לחלון. בבוקר, כאשר בא ראשון המתפללים לפתוח את בית הכנסת, ראה והנה דמות אדם דבוקה בחלון.הגנב ביקש מהיהודי שיעזור לו  להיחלץ. שאל אותו היהודי: "מה קרה לך?". אמר לו: "נדבקתי לחלון". אמר לו היהודי: "מה אעשה, באת למקום קדוש".

בנתיים ברחו חבריו של הגנב וסיפרו למוסלמים מה אירע לחברם. אמרו המוסלמים: "אין זה אלא בגלל ספר התורה הקדוש של היהודים". אמו של הגנב באה ללפני סעיד צוברה, בעל הספר, כשהיא בוכה ומבקשת שיתירו את בנה. אמר לה: "זהו מקום מקודש, והוא ישא את עוונו". אמרה לו: "אני אתן שור ויחלקו את בשרו ליהודים". בעל הספר הסכים, ואכן הגנב השתחרר.

מאז אותו מעשה נפלא, התפרסם ספר אלבם בכל הסביבה, ואף למרחקים הגיע שמעו. גם הערבים נזהרו וכבדו את בית הכנסת. יהודים מכל קצוות תימן היו באים לבית הכנסת בשאחדייה להתפלל ולבקש על עצמם בזכות ספר אלבם.

(מפי יחיא בן יוסף מנצור,ח.שרארה, וש. כהן)

ספר התורה "שם טוב" מהכפר גלילה

בדרום מזרח תימן שוכנת העיירה הקטנה צאלע, בה ישבה קהילה יהודית גדולה ועתיקת יומין. לא הרחק משם שוכן הכפר גלילה, בו ישבה קהילה יהודית קטנה.יהודי גלילה היו יראים וכשרים, כיתר אחיהם בתימן פרט לעובדה זאת, לא נודע המקום בתכונה מיוחדת, מלבד שהיה שם ספר תורה קדוש מאד, שנודע בשמו, ספר "שם טוב".

ראשיתו של הספר היתה בכפר צוראן ומשם עבר לגלילה. בתימן היו כמה ספרים מקודשים הקרויים "שם טוב". את כולם מייחסים לרב הצדיק סאלם בייצאני זצ"ל, שהיה סופר סת"ם מפורסם. אליו מייחסים גם את הספרים הנקראים "בייצאני".

בתקופה מסויימת היה ספר "שם טוב" שמור בתוך בית, ומידי לילה היו מדליקים לו נר. לילה אחד שכחו להדליק את הנר, והנה באמצע הלילה החל הבית לרעוד. בני הבית קמו בבהלה, ואז נזכרו כי שכחו להדליק את הנר ל"שם טוב". הדליקו את הנר ומיד פסקו כל הרעשים.

לילה אחד בקשו גנבים מוסלמים להיכנס לבית בו שכן הספר "שם טוב", כדי לגנוב חפצים. הגנבים ניסו לפרוץ את דלת הבית, אך בעודם מתאמצים לשבור את בריח הדלת, החל ספר "שם טוב" להקים רעש חזק עד שבני הבית התעוררו משנתם. הם קמו לבדוק מה פשר הרעש, ואז ראו כי מי שהוא התעסק בדלת והבינו כי גנבים ניסו להיכנס.

המעשה הבא, התרחש לפני כששים שנה. מושל העירה צאלע, הנודע בשם האמיר חידרה שר"י (שם רשעים ירקב, היה שונא ישראל),יצא למלחמה נגד ערביי הכפר גלילה, במטרה לספח לשלטונו מקומות נוספים שיהיו תחת חסותו,וכך יוסיף לו עושר וכבוד. לאחר קרבות ממושכים, עלה בידו לכבוש את הכפר. חייליו פרצו לבית כנסת של יהודי המקום, בזזו את ספר התורה "שם טוב" וחשבו להביא אותו לעירם. הם זממו לבזות את קדשי ישראל ולעשות מיריעות הספר מנעלים לרגליהם, רחמנא לצלן. בנתיים ירד הלילה והחיילים פנו למנוחה לאחר יום של קרבות מעייפים. אולם שנתם לא ערבה להם, שכן ספר שם טוב תבע את עלבונו. לא עבר זמן רב מהלילה, והנה אש יצאה מכיוון הספר, ומן הספר נזרקו גחלי אש. כל מוסלמי שניסה להתקרב לספר, נכווה. פחד ואימה אחזו בחיילים, והלילה הפך לליל בלהות.

למחרת בבוקר, באו החיילים ליהודי צאלע וסיפרו להם את המאורע, הם ביקשו מהיהודים שיקנו מהם את הספר תמורת סכום גבוה מאד. היהודים שהבינו כי מטרת החיילים היא לסחוט מהם כספים, אמרו להם: "אין בידינו סכום כה גדול. אין לכם עסק עמנו אלא עם הספר, לכו והשתוו עמו". בלילה שלמחרת, שוב חזר המחזה ונשנה, אש יצאה מכיוון הספר, ומן הספר נזרקו גחלי  אש. כשראו החיילים כי לא יעלה בידם להפיק את זממם, הסכימו להוריד את מחיר הספר, עד שלבסוף פדהו אחד מיהודי המקום בשנים עשר ריאל.

יהודי צאלע הניחו את ספר התורה "שם טוב" בהיכל, בין שאר ספרי התורה. למחרת בבוקר פתח שמש בית הכנסת (האיש חי כיום בנתניה) את ההיכל, והנה לתדהמתו ראה כי המעיל שכיסה את ספר התורה "שם טוב" וכן "המנדיל", שהוא מעין טלית המונחת על הספר לנוי כולם נשרפו והפכו לאפר דקיק. הפלא הגדול יותר הוא, ששאר ספרי התורה שהיו צמודים לספק "שם טוב", לא ניזוקו כלל. (כנראה התרחש פלא זה מפני שהגויים טימאו את הספר במגעם, או לכלכו את המעיל והכיסוי).לאחר מכן הוחזר ספר "שם טוב" למקומו הראשון בכפרו גלילה.

(מפי ע. זהרי, ומפי יעקב חשאי)

ספר התורה "עדני" מכפר קארה

כעשרים ספרי תורה מקודשים הנודעים בשם "עדני", היו במקומות שונים בתימן. המפורסם ביותר היה ספר "העדני" ששכן בכפר קארה, במחוז חאשד שבצפון תימן, כשמונים ק"מ צפונית לצנעא. זהו כפר שחל תושביו היו יהודים. (ספר תורה המקודש "אלעדני" נכתב לפני כ-400 שנה)

מעשה שהיה בשבת חתן בכפר אלקארה. לכבוד החתן, הוזמנו אורחים רבים מהסביבה, ביניהם היה רב מאחד הכפרים הרחוקים. לאחר סעודת ליל שבת, ישבו האורחים לעסוק בתורה ובשירי תשבחות, תוך אכילת פירות וקטניות ושתייה.כשהתארכה ישיבתם, בא הגזבר של בית הכנסת "העדני" ואמר להם: "השעה כבר מאוחרת, וצריכים לקום מוקדם בבוקר". חלק מהאורחים לא שמעו בקולו והמשיכו בישיבה. לאחר זמן מה חזר הגזבר ואמר להם: "דעו לכם, אם אינכם הולכים לישן, ספר העדני יקים אתכם". מיד פנו כולם לישן, מלבד הרב הנ"ל שצחק על דברי הגזבר (כנראה לא האמין בדברים מעל הטבע).

לאחר כרבע שעה, והנה הרב שומע אומרים   "רננו צדיקים וכו' ". קם בבהלה, כי סבר שכבר התחילו את התפילה (בושה היא בתימן לאחר לבית הכנסת), מיהר לבית הכנסת והנה הוא רואה אור מנצנץ מבית הכנסת. אולם כשנכנס לבית הכנסת, נוכח שאין שם אדם. ביקש לחזור, אך הרגיש כאילו איזה כח מחזיק אותו. כך נשאר לבדו בבית הכנסת עד שבא הגזבר בבוקר. מאותו היום, האמין הרב בקדושתו של הספר.

(מפי ר' י. גורי ומפי ע. חביב)