
באדיבות "דרשו"
שני סיפורים נפלאים על חשיבות ההקפדה בקדושת בית הכנסת
באדיבות "דרשו"
לאחר בדיקה התברר כי הפעוט בלע בורג ועליו לעבור טיפול דחוף. בצר לו החל האב להתפלל מעומק ליבו שיצליחו להוציא את הבורג ללא ניתוח. לפתע עלה רעיון במוחו…
שני סיפורים נפלאים על חשיבות ההקפדה בקדושת בית הכנסת
הקבלה הטובה ששחררה את הבורג
י.ט. אברך תושב ביתר עלית, עשה תיקונים בביתו וכהרגלו הניח את הבורג בין שפתיו. תוך כדי עבודתו הבחין בבנו בן השנה וחצי משתעל ללא הפסקה ופניו מכחילות. האב נסע במהירות ל'הדסה' בירושלים, ושם התברר לו שבנו בלע בורג (כנראה ניסה לחקות את אביו בהכנסת ברגים לפה) וצריך לנתח את הילד.
בצר לו התחיל להתפלל האברך מעומק ליבו שיצליחו לרפאות את הילד ללא ניתוח. לפתע עלה רעיון במוחו: הוא התקשר לשכנו שהינו חסיד לעלוב וביקש ממנו שיקח מונית על חשבונו וייסע לציון האדמו"ר מלעלוב לבקש שם רחמים על בנו, ולומר שהוא (האב) מקבל על עצמו לא לדבר בשעת התפילה וקרה"ת, שכידוע האדמו"ר זצ"ל מסר עצמו על דבר זה.
שכנו מיהר לעשות כך, בעוד שבבית חולים המשיכו את ההכנות לקראת הניתוח.
כרגיל במצבים כעין אלו מבצעים צילום נוסף לפני הניתוח, וכן כאן עשו צילום לדעת על מיקומו המדויק של הבורג. והנה להפתעתם הבורג נעלם ואיננו!! כל הנוכחים לא האמינו למראה עיניהם, זה לא היה דבר סביר בכלל.
הרופא הבכיר שעשה ספונז'ה בבית הכנסת
באחד המקומות שבו מתקיימים ימי 'בר בי רב' מזה עשרות שנים, נתגלה פעם מחזה של פלא. לאחר סעודת הצהריים שהוגשה לכל הלומדים באחד האולמות של בית המדרש, נשאר אחד המשתתפים במקום שבו סעדו האנשים את ליבם, סגר את הדלת אחריו, פשט את בגדיו הנאים, והתחיל… לנקות את המקום.
היה זה רופא בכיר, העומד בראש מחלקה ידועה באחד מבתי החולים המפורסמים והגדולים בגוש דן, אדם שהמונים מתדפקים על דלתותיו ומבקשים עצה וישועה. הרופא, בניגוד לאנשים אחרים האוחזים במקצוע שלו, לא חס על כבודו, אלא עמל ויגע רבות כדי לנקות את מקום האכילה, וצחצחו כדבעי, ולא עזב את המקום עד שהיה בטוח שהכל נקי ומסודר.
האנשים שראוהו בכך, וידעו שהוא אדם מכובד, ניגשו אליו ושאלוהו מדוע הוא עושה זאת? והוא השיב:
"הייתי כאן במחזור הקודם של בר בי רב, וזכורני שהמתפללים הקבועים שבאו להתפלל לאחר תום השיעורים והדרשות, התרעמו על הלומדים המשאירים את המקום בצורה לא נקיה, והרגשתי ששם-שמים מתחלל בכך. "לכן, החלטתי שמעתה ואילך אני אנקה ואצחצח את המקום, כדי שהמתפללים לא ילעיזו על לומדי התורה".
היו כמה מהאנשים ששהו במקום, שביקשו למנוע את הרופא המכובד להמשיך ולשטוף, אבל הוא עמד על זכותו לבצע את המצווה הגדולה. ואמנם, לאחר שהרופא ניקה את המקום, היה המקום נראה לתפארת, וקידוש השם גדול היה באותה שעה. (קול ברמה – בטאונה של רמת אלחנן)
(מתוך גיליון 'קדושת בתי מקדש מעט')