AI

פרשת וישב: הסיפור של יוסף הצדיק הדרך אל הגדולה

פרשת וישב מתחילה בהבזק של חיים שקטים, אך כפי שנראה מיד, היא נועדת להיות פרשה של סיבוכים ואירועים דרמטיים שיניעו את גלגלי ההיסטוריה היהודית.
יוסף, בנו האהוב של יעקב, היה דמות יוצאת דופן. לא רק בגלל שהוא בנו של אדם צדיק וקדוש, ולא רק בשל כתונת פסים המיוחדת שעשה לו אביו, אלא גם בגלל אישיותו המיוחדת ויכולותיו המוכחות. כבר בילדותו, יוסף היה רגיש ובעל תפיסה חדה. הוא היה מהרהר ומדמיין את העתיד, ומרגע לרגע בלט בין יתר האחים, הם לא הצליחו להבין את הדרך.

לא רק שהייתה ליוסף יכולת לראות ולהבין את העולם בצורה שונה, הוא היה גם אדם שמבטא את החזון הפנימי שלו בצורה חופשית וגלויה. התבטאויותיו גרמו למתח בין האחים, שהחלו לקנא בו. יוסף לא רק שהעיד בפני אביו ואחיו את חזיונותיו המוזרים, אלא גם היה מלא בתמימות ובסקרנות. זה בא לידי ביטוי בעיקר בחלומותיו המוזרים ששיתף את אביו ואחיו.

בחלום הראשון, יוסף רואה את עצמו בעבודת השדה. ערמת חיטים שהוא אוסף, קמה על רגליה ועמדה זקופה, בעוד שהערמות של יתר האחים נשכבו לפניו. "והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם־נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי". חלום זה, שנראה לאחים כהתרברבות וכהעדר כבוד, העלה בהם את תחושת הנכאות והזלזול. אך חלום נוסף שחלם יוסף רק הגביר את התסכול: "הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי", יוסף מספר באמונה פשוטה, מבלי להבין עד הסוף את השלכות המילים.
האחים, שחשו כי יוסף מציב את עצמו מעליהם, לא יכלו לשאת את עזות רוחו. על אף כי נראה שיוסף בתום ליבו, לא עשה זאת מתוך מטרה להעליב, אלא מתוך תמימות.

חלומותיו של יוסף, המשקפים את הכמיהה לשלמות ולהבנה רוחנית, נתקלים במציאות שונה לחלוטין, ומובילים אותו אל לב המאבק. הסבל של יוסף מתחיל בחלומות שמעוררי התנגדות ונכנסים למקום של רגש חיובי אצל אביו, אך אצל יתר האחים הם נתפסים כמשהו שלילי.

וכך, האחים מחליטים להשליך את יוסף לבור יבש – מקום של ייאוש, חושך ונעדר תקווה. זה מקום שאין בו חיים, אך נחשים ועקרבים שם. "ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים". דרשו חז"ל- "מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו". הסכנות אורבות לו.

האחים, שמתוך קנאה ושנאה זרקו את יוסף לבור, מכרו אותו לאחר מכן כעבד לשיירת ישמעאלים בדרכם מצרימה.

אך באופן פרדוקסלי, דווקא מתוך "הבור" הזה יתחיל יוסף להבין את גבורתו הפנימית.
כאדם הנמצא במצב של חולשה מוחלטת, הוא מתמודד עם עצמו באופן העמוק, ומתוך החושך הגדול ביותר יתגלה האור הגדול ביותר. זה לימוד של הגישה הרוחנית החזקה ביותר: לפעמים, הם דווקא המהווים את הדרך להיחלץ ממצבים רוחניים של "בור", של מגבלות וצמצומים, ולמצוא את האור שבתוך הבעיה.

הסיפורים מלמדים שלעיתים החיים מזמנים לנו מעשים וייסורים שנראים ככישלון, אך למעשה הם חלק ממסע רוחני עמוק שמוביל אותנו לעלות מעלה מעלה. יוסף, שעבר דרך של סבל, גילה עם הזמן שכל מאורע היה חלק מתוכנית אלוהית המובילה אל רום המעלה.

וזהו המסר הגדול מפרשת וישב, והוא, שלא כל מה שנראה כקושי או כאובדן הוא באמת כזה. לפעמים הייסורים מגלים וחושפים את הפוטנציאל האמיתי שבנו, ולהפוך אותנו לגדולים יותר. כפי שהמאמר מדגיש את הרעיון, שייסורים לא תמיד הם אובדן, אלא הם יכולים להוציא את הפוטנציאל הגלום בנו ולהתפתח רוחנית.
כל קושי בחיים, אם נביט בו בעיניים של תקווה, יכול להיות צעד ראשון להצלחה. את הדרך הזו, כמו הדרך של יוסף, אנו יכולים לבחור להסתכל עליה בעיניים של תקווה, בתודעה שמאחורי כל ייסורים, יש סוף טוב.