מאמר לפרשת פנחס

מאת: מנחם ב"ר רחמים צדוק

הוא פנחס הוא אליהו

"אמר ריש לקיש הוא פינחס הוא אליהו, אמר לו הקב"ה אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא, והיתה לו ולזרעו אחריו, שיהיו מבורכים ממני לעולם". [ מדרש אגדה במדבר פרק כה ] הרב אבן עזרא כתב בעניין זה ודייק מלשון הכתוב "ולזרעו אחריו-אות שאינו אליהו".   מהמילה "אחריו" הוא מדייק שלא הוא כלומר פנחס יבשר על הגאולה וכן גם לא הוא זה שהיה בכרמל עם מעשה הפרים ושחיטת נביאי הבעל שנדבר עליהם בהמשך, אלא הוא איש אחר מזרעו של פנחס ולא כפי שרבים מדמים שפנחס הוא אליהו שהאריך ימים ועד  לכתיבת שורות אלו הוא  עדיין חי בגופו.

המעניין הוא גישתו של בעל הזוהר בפרשת כי תשא דף קצ ע"א ששם לכאורה עולה פירוש לא כפשוטו

"פנחס הוא אליהו ודאי בדרגא חדא". נקט בלשון ששניהם היו בדרגה אחת, מכאן אתה לומד שגם דעת הזוהר היא שמדובר כאן בשני אנשים.  ובין אם זה אחד והאריך ימים או בין אם זה שניים, המסר הוא כדלקמן.

המכנה המשותף בין שני הצדיקים הללו הוא העניין של קנאות לדבר ה', אלא שההבדל בין השניים הוא התקופות, כלומר דור המדבר, ודור שכבר נכנסו בני ישראל  לארץ ישראל והתיישבו בה.

דור המדבר עליו נאמר   "כולך יפה רעייתי ומום אין בך", כלומר בזמן היותם עדיין בשלב של התהוות של עם בן חורין שזה עתה נגאל משעבוד של 210 שנים במצרים, התנהל על פי רוב בדרך ניסית ובליווי ההשגחה האלוה-ית באופן גלוי וברור לעין כל, כגון: מן משמיים בזמנים קבועים…באר מרים…ענני כבוד…עמוד אש להאיר להם בלילה… ועוד כהנה וכהנה רצף של ניסים ונפלאות שהתרחשו להם במשך כל הארבעים שנה במדבר. ולכן בזמן שאירע אותו מקרה מביך ומביש עם זימרי וכזבי, ראה פנחס מעשה ונזכר בהלכה, ודקר את השניים למוות לעיני כל העדה. על פי המדרשים, פנחס לקח סיכון גדול מאוד שעלול היה לקפח את חייו בשל אותו מעשה קנאי כלפי אותם עבריינים, אלא שהוא זכה לפחות לשנים עשר ניסים שהתרחשו לו באותו מעמד גדול כפי המתואר במדרשים השונים.   לעומתו כ-400 שנים לאחר מכן הגיע המקרה של אליהו בכרמל שבאותו מעמד נתקדש שם שמיים ברבים בכך שקורבנו הורצה ואש ירדה משמיים ואכלה את הקורבן בעוד שלנביאי הבעל עם כל תחבולותיהם לא אירע כפי שאירע אצל אליהו, את המומנטום הזה ניצל אליהו כשכל העם מריע כלפי שמיים "ה' הוא האלוה-ים" ושחט כפישוטו 450 נביאי בני טיפוחיה של איזבל המרשעת…,ועם כל זה  לא זכה לשום נס כפי שזכה פנחס במדבר. וכשמודיעה לו אותה מרשעת על כוונותיה  שאת נפשו של אליהו תשים כאחת הנפשות של אותם נביאי הבעל, הוא מוצא את עצמו נמלט למדבר ושם הוא מבקש את נפשו למות בטענה "כי לא טוב אנוכי מאבותיי" כלומר במה אני שונה מפנחס שקינא לה' וזכה לברכת ה' "… הנני נותן לו את בריתי שלום"? וכעת היכן עומדת אותה ההבטחה?  אליהו נבוך וממורמר על כך שהוא מוצא את עצמו נרדף על שקינא לה' יתברך על אף היותו צדיק בדרכיו.

•  ואף רב הדמיון בינו ולבין משה רבנו ע"ה כפי שמתאר בעל המדרש.  כמו משה שהיה נרדף ע"י פרעה כך אליהו נרדף ע"י איזבל, ארבעים יום לחם לא אכל ומים לא שתה אף אליהו  ארבעים יום הלך בכוח אותה האכילה שזימן לו הקב"ה בהיותו במדבר,  משה ניצב בנקרת הצור אף אליהו ניצב בנקרת הצור,    משה שמכה בסלע, מידה המעידה על הרגל מסוים שמשה נהג בה עוד במצרים בכך שהכה את המצרי וטמנו בחול וכן הוא הביא עשר מכות על מצרים, וכן הוא הכה על הים, וכן הוא הכה בצור שיזובו ממנו מים עם צאתם ממצרים, אלא שאז זה היה צור ולא סלע, מה שרומז על מצבם אז של בני ישראל בראשית הגאולה שבעודם עם לב קשה כמו הצור או אז שיטת המקל מועילה לעיתים וכפי שרש"י  מפרש על הפסוק "ויסע אותם משה" שהסיעם בכוח במקל , ולאחר ארבעים שנה שכבר תורת ישראל מושרשת בליבם, אין אותו לב כמו שהיה לפני ארבעים שנה, אלא התרכך לסלע שהמים נוטפים בו אט אט ומחוררים אותו כדוגמת מה שראה ר' עקיבא בדורשו על הפסוק באיוב "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם "איוב יד, פסוק יט  ובמקום לקיים את הציווי "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע"  שכן תם עידן המקל ומתחיל עידן חדש של דיבור הנכנס ללב וממיס אותו ע"י מי הדעת והחוכמה היא תורת ישראל הנצחית…ועל כן מיד  באה הקריאה מצד הקב"ה למשה ולאהרון מנהיגי עם ה', שלארץ ישראל לא יכולים הם להיכנס מפני ששם תהיה המנהיגות שונה לחלוטין ממה שהיה בראשית ההתהוות של עם ישראל. שם בארץ ה' עם ישראל כבר בוגר וספוג בתורה, נכון הוא שיש פה ושם עשבים שוטים הסרים מדרך ה', ואף מכעיסים אותו במעשיהם הרעים, אלא שניתן ע"י דיבור ושימוש דוגמא למידות טובות מצד היהודי התורני לחצוב בלב המורדים והפושעים ולהטיל בליבם את הספק באמונה הקלוקלת בה הם שוגים ומכלים את ימיהם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל.
• גם אנו בדורנו עדים לכך על דור הנפילים שהיה בגולה ועלה לארץ עם הקמתה של המדינה, שיש פער גדול בינם ולבין הדור החדש שגדל כאן בארץ, ולעיתים הדבר מכביד מאוד על התקשורת שיש בין אלו שבאו מהמדבר [ דור דעה ] ולבין אלו שנולדו כאן בארץ בעיצומה של ציוויליזציה הזרה לאותם בני הגולה.    אליהו כהרגלו מדור המדבר, טובח 450 נביאי בעל, ומשלא מתרחש הנס, הוא נס על נפשו המדברה, ושם שואל אותו הקב"ה "מה לך פה אליהו"?  מנהיג צריך להיות בתוך העם עם כל הקשיים, ולא במנוסה בעקבות דפוסי התנהגות ישנים… את החושך לא מגרשים לא ברעש ולא ברוח ולא באש, לא בזריקת אבנים או טיטולים על אנשי מג"ב ולא בשריפת מכולות אשפה ותחנות אוטובוסים תוך שאגות מחרישות אוזניים "שאבס שאבס"   "לא ברוח ה'  ואחר הרוח רעש, לא ברעש ה' ואחר הרעש אש, לא באש ה' ואחר האש, קול דממה דקה. 

דרך הקנאות כפי שהייתה בימי קדם אינה רלוונטית כבר אז וכל שכן בעידן שלנו כיום… הדרך הרצויה הינה ברת קיום רק ע"י דיבור…הסברה… תהיה אתה חלון ראווה לחינוך למידות טובות ולאהבת הבריות מכוח קיום התורה והמצוות, וממילא השונה ממך בדעות ובמעשים, לא יכול שלא להתרשם מאותה דרך שהיא דרך אבות המעניקה לו לאדם חיים ערכיים ומלאי תוכן ברוח ובחומר.

מי כן ינהיג?

וילך משם וימצא את-אלישע בן-שפט, והוא חורש, שנים-עשר צמדים לפניו, והוא בשנים העשר; ויעבור אלייהו אליו, וישלך אדרתו אליו .

מי שבתוך עמו מצוי תדיר, חורש בתורה לשנים עשר שבטי יה על אף הקשיים מצד אותם ילידי נביאי השקר והבעל, קנאת ה' היא דרך חיים שסולל לו המנהיג הרוחני בקרב העם היהודי, אך לא באלימות מילולית ובטח לא באלימות פיזית… ומהי הדרך? "קול דממה דקה"