ר' אליעזר בן הורקנוס – בּוֹר סוּד שאינו מאבד טיפה – מה היא הקריאה הנכונה ?

מאת אליהו גמליאלי – חוקר ומח”ס הדקדוק העברי –  “חקרי לשון”, “מענה לשון” , “אמרי לשון”  

שאלה:

שלום עליכם מארי אליהו.

כתוב במשנה (אבות ב, ח): ר' אליעזר בן הורקנוס – בּוֹר סוּד שאינו מאבד טיפה.

בכל הספרים שראיתי, מלת סוּד מנוקדת בשורוק, וכך היא הקריאה בפי הרוב, אך שמעתי תימנים שקוראים אותה בּוֹר סָווּד, והם אומרים שהיא הקריאה הנכונה. שאלתי היא: מה נכון יותר?

 

תשובה:

סוּד היא צורת בינוני פָּעוּל משורש ס-ו-ד, גזרת נחי עא"ן־וא"ו (נע"ו) בניין קל, ופירושו: 'בור מְטֻיָּח בסיד'.

הצורה הזאת היא מן הבינוני פּוֹעֵל בבניין קל – סָד, שהיא נטייה השווה גם לצורת העבר, ובאה כן כדי להבדילה מגזרת השלמים, שעל דרך השלמים צורת העבר הייתה ראויה להיות סָוַד על משקל שָׁמַר, ובצורת הבינוני פּוֹעֵל סוֹוֵד על משקל שׁוֹמֵר, ובצורת הבינוני פָּעוּל סָווּד על משקל שָׁמוּר.

וכן עזה"ד בכל הפעלים היוצאים (שרק בהם שייך בינוני פָּעוֹל) – בָּן (הבין), בָּס (רָמַס), בָּר (בָּחַן), גָּד (מָחַץ), דָּג, דָּךְ (כָּתַשׁ), דָּן, דָּשׁ, הָם (רָעַשׁ או בִּלְבֵּל), זָר (סָחַט), כָּל (שָׁקַל, מָדַד), לָט (עָטַף), לָשׁ, מָל, מָשׁ (הסיר), סָג (גָּדַר), סָךְ, צָר (עשה צורה או כרך בצרור), רָר (הזיל), שָׁב (החזיר), שָׁד (שָׁדַד), שָׂךְ (גָּדַר בִּמְשׂוּכָה), שָׂם, שָׁר, שָׁת (שָׂם), תָּר, נטיית כל אלה בקמץ, הן בצורת העבר הן בצורת הבינוני פּוֹעֵל, ושורשים שבגזרה הזאת שיש בהם בינוני פָּעוּל, שהוא כעין התואר, הנטייה היא בשורק, כמו: סוּג (גדור, מוקף) הוא בינוני פָּעוּל של הבינוני פּוֹעֵל סָג (גודר את הגדר), כמו: סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים – גדורה ומוקפת בשושנים. וכן לוּט (עטוף, כרוך) הוא בינוני פעול של הבינוני פועל לָט (עטף, כרך), כמו: לוּטָה בַשִּׂמְלָה (שמו"א כא, י) – עטופה בשמלה. וכן לוּשׁ (בצק נִלּוֹשׁ) הוא בינוני פעול של הבינוני פועל לָשׁ (לש בצק), כמו: לוּשָׁה בִּדְבַשׁ וְחֶמְאָה (ירושלמי סוטה כד, ב). וכן מוּל (נִמּוֹל) הוא בינוני פעול של הבינוני פועל מָל, כמו: כִּי מֻלִים הָיוּ (יהושע ה, ה).

נמצא, כי ההגיה הנכונה של הבינוני הפעול בגזרת נעו"י היא: לוּט, לוּשׁ, סוּג ודומיהם. לפי האמור,  צירוף הלשון 'בור סוד', שפירושו 'בור מְטֻיָּח בסיד', הנכון הוא בּוֹר סוּד, בשורק. ומה שנהגו בני תימן להגות בּוֹר סָווּד, בוא"ו הגויה, היא הגייה על דרך השלמים, דהיינו הגייה שמיוחסת ללשון חכמים ולא על פי כללי הדקדוק.