תפארת הקריאה בפרשת עקב
ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י , מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל
יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!
להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.
פרק ז'
י"ג: וַאֲהֵבְךָ – ה'ב' בשוא נע.
י"ג: וּבֵרַכְךָ – 'כ' ראשונה בשוא נע. יש הסוברים בשוא נח. צלו"ל. נ"ל: שוא נח.
י"ג: וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ – 'ת' בסגול, ההטעמה ב'ת' מלרע.
י"ג: דְּגָנְךָ – ה'נ' בשוא נע. ולא בסגול. לקרוא 'דְּגָ-נְךָ' ולא דְּגָ-נֶ-ךָ'.
י"ז: בִּלְבָבְךָ – ה'ב' השלישית בשוא נע ולא בסגול. הטעמה משנית ב'ב' השניה. הטעמה ב'ךָ' מלרע.
ט"ו: יְשִׂימָם – ה'מ' בקמץ.
ט"ו: שׂנְאֶיךָ – ה'נ' בשוא נע. לשון רבים. נקרא: שֹׂ-נְאֶיךָ ולא שֹׂנְ-אֶיךָ"
ט"ז: עֵינְךָ – ה'נ' בשוא נע. לשון יחיד.
כ"ג: הִשָּׁמְדָם – דגש חזק ב'ש'. ה'מ' בשוא נע.
כ"ד : הִשְׁמִדְךָ – מתג ב'מ', ה'ד' בשוא נע. (היה צריך להיות חיריק מלא, אבל התורה מרבה לכתוב בכתיב חסר.)
כ"ה: וְלָקַחְתָּ לָךָ – הטעמה ב'ת' מלרע. אין כאן טעם נסוג אחור. 'ל' רפויה.
פרק ח'
א: מְצַוְּךָ הַיּוֹם | תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת – יש לצרף קריאת התיבה 'היום' לתיבה 'מצוך'. ההפסקה של הטפחא (במילה 'היום') ארוכה יותר מההפסקה של התביר במילה 'מצוך'.
ב: הוֹלִיכְךָ – 'כ' ראשונה בשוא נע. לא בחטף פתח.
ב: עַנֹּתְךָ – ה'נ' בדגש חזק, ה'ת' בשוא נע. לשון עִנּוּי" ולא 'לַעֲנוֹת'.
ב: לְנַסֹּתְךָ – 'ס' בדגש חזק. 'ת' בשוא נע.
ב: בִּלְבָבְךָ – ה'ב' בשוא נע.
ג: וַיְעַנְּךָ – ה'י' בשוא נח, ה'נ' בדגש חזק ובשוא נע לשון "עִנּוּי".
ג: וַיַּרְעִבֶךָ – ההטעמה ב'ב'. 'ב' בסגול.
ג: וַיַּאֲכִלְךָ – ההטעמה ב'כ'. 'ל' בשוא נע.
ג: הַמָּן – ה'ה' בפתח, 'מ' בדגש חזק. הקורא מילה זו ללא דגש משנה משמעות ל'הָמָן האגגי'
ג: כָּל מוֹצָא פִי ה' – 'פִי' 'פ' רפויה ללא דגש.
ד: לא בָלְתָה – ה'ל' בשוא נע. נקרא: "בָ-לְתָה" ולא 'בָלְ-תָה'.
ה: יְיַסֵּר – 'י' ראשונה בשוא נע, 'י' שניה בפתח, ה'ס' בדגש חזק. (כאילו נשמע:'יִיַסֵּר')
ה: מְיַסְּרֶךָּ – ה'ס' בדגש חזק ובשוא נע, 'ך' בדגש לתפארת הקריאה.
ז: נַחֲלֵי מָיִם – ההטעמה ב'נ'. 'מ' רפויה.
י: וְאָכַלְתָּ… וּבֵרַכְתָּ – שתי המילים בהטעמה מלרע ב'ת'.
י: וְשָׁבָעְתָּ – ההטעמה ב'ב' מלעיל, ה'ע' בשוא נח. (בגלל האתנחתא).
י"ב: וּבָתִּים – ה'ת' בדגש קל. יש הסוברים בדגש חזק. צלו"ל. נ"ל:בדגש קל.
י"ג: נָחָשׁ | שָׂרָף – יש להפריד בין מילים אלו, אחרת יישמע שהשרף הוא תואר לנחש.
י"ט: וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ – 'ו' ההיפוך לעתיד, מלעיל. 'ו' בחיריק מלא.
פרק ט'
ד: בִּלְבָבְךָ – ההטעמה ב'ךָ' מלרע. 'ב' שלישית בשוא נע.
ה: לְבָבְךָ – הטעמה משנית ב'ב' הראשונה, הטעם ב'ךָ" מלרע. נקרא: 'לְבָ-בְךָ'
י: בְּאֶצְבַּע – ההטעמה מלרע ב'ב'.
י"ב: סָרוּ – מלעיל, ההטעמה ב'ס'.
ט"ז: וָאֵרָא – ההטעמה ב'א' מלעיל.
כ"א: לָקַחְתִּי – ההטעמה ב'ק' מלעיל, אין להתייחס למיקום הזרקא.
כ"א: לְעָפָר – ה'ל' בשוא נע ולא בסגול, וראוי לקצר בקריאתה שלא תישמע כסגול.
כ"ו: וְנַחֲלָתְךָ – הטעמה משנית ב'ל', הטעם ב'ךָ" מלרע.
כ"ו: בְּגָדְלֶךָ – ה'ג' בקמץ קטן. ה'ל' בסגול, מלעיל.
כ"ט: וְנַחֲלָתֶךָ – ההטעמה ב'ת' מלעיל. ה'ת' בסגול.
פרק י'
א: פְּסָל-לְךָ – ה'ס' בקמץ קטן, יש להפריד בין הדבקים (ל-ל)
א: וְעָשִׂיתָ לְּךָ – ה'ל' בדגש.
ה: וַיִּהְיוּ שָׁם – תיבת 'ויהיו' מלעיל. 'ו' בפתח, 'י' בדגש חזק.
ט"ז: עָרְלַת – ה'ע' בקמץ קטן.
ט"ז: וְעָרְפְּכֶם – ה'ע' בקמץ קטן, מלרע.
י"ז: וַאֲדֹנֵי – מבטאים את ה'א'. יוצא מהכלל של 'וכל"ב מכניס'.
פרק י"א
א: וְאָהַבְתָּ – הטעמה משנית ב'א', הטעם ב'ת' מלרע.
זהירות! המטעים את ההברה 'הַב' משנה משמעות של הזמן לעבר.
במיוחד בקריאת שמע, פעמיים ביום לפחות, לא קרא 'שמע' כהלכה!
ד: בְּרָדְפָם – ה'ר' בקמץ קטן.
ח: תֶּחֶזְקוּ – ה'ז' בשוא נח, כי הסגול ב'ח' הוא תנועה קטנה.
י: וְהִשְׁקִיתָ – ההטעמה ב'ק' מלעיל.
י"א: תִּשְׁתֶּה–מָּיִם – ה'מ' בדגש חזק מדין דחיק.
י"ג: וּלְעָבְדוֹ – 'ל' שוא נח. ה'ע' בקמץ קטן. להשתדל ולהתאמץ להגות נכון את האות 'ע'.
וכן במילה 'נשבע' להלן פסוק כ"א.
י"ז: וְחָרָה אַף יְיָ – להתאמץ לקרוא את ה'ח' כראוי. יש להיזהר שלא להבליע את ה'א'.
י"ז: וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה – להקפיד להגות כל מילה בפני עצמה. (ם-מ).
י"ז: מְהֵרָה – יש להקפיד על הגייה נכונה של ה'ה' הראשונה, שלא יישמע כאילו זו אות 'א'.
י"ח: עַל יֶדְכֶם – ה'י' בסגול ולא בפתח. ה'ד' בשוא נח.
כ"ב: וּלְדָבְקָה-בוֹ – ה'ד' בקמץ קטן. שתי האותיות 'ב' רפות.
כ"ד: גְּבֻלְכֶם – ה'ל' בשוא נע. הטעמה משנית ב'ב'.
ל": אֵצֶל – ההטעמה ב'א' מלעיל.