תפארת הקריאה בפרשת ראה

 

ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י

מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל

 

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

 

 

כ"ז: אֶת הַבְּרָכָה – ה'ב' בדגש חזק'. ב' בשוא נע.

כ"ח:  וְהַקְּלָלָה – ה'ק' בדגש חזק,  'ק' בשוא נע.

 

פרק י"ב

ב: תְּאַבְּדוּן – ה'ב' בדגש חזק, בשוא נע. ההטעמה ב'ד'.

ג: תְּגַדֵּעוּן –  ה'ד' בדגש חזק. ההטעמה ב'ע' מלרע.

ה: וְנִדְרֵיכֶם –  ה'ר' בצירי לשון רבים (ולא בשוא 'נִדְרְכֶם' – לשון יחיד)

ה: וְצֹאנְכֶם – ה'נ' בשוא נע.

ה: וּבָאתָ שָׁמָּה  – 'וּבָאתָ' מלעיל. 'מ' דגושה.

ו: יֶדְכֶם –  ה'י' בסגול.  ה'ד' בשוא נח, פירוש: יד אחת ולא 'יְדֵיכֶם' פירוש ידיים ברבים.

ה'י' בשוא נע. וכן להלן פס' י"א.

ז: בֵּרַכְךָ – ה'כ' הראשונה בשוא נע, יש הסוברים בשוא נח. צלו"ל.

נ"ל: בשוא נח. וכן בכל הלשונות: יְבָרֶכְךָ, בֵּרַכְךָ, וּבֵרַכְךָ ועוד.

ז: לֹא-בָאתֶם – הטעם ב'ת' מלרע.

י"א: תִּדְּרוּ -ה'ד' בדגש חזק, השוא נע.

י"ד: מְצַוֶּךָ – 'ךּ' בדגש חזק.

ט"ו: יֹאכְלֶנּוּ – ה'כ' בשוא נע.

ט"ו: כַּצְּבִי –  ה'צ' בדגש חזק. השוא נע.

כ: אֹכְלָה –  ה'א' בחולם, ה'כ' בשוא נע. הקורא 'אָכְ-לָה' בשוא נח משנה משמעות ללשון ציווי.

כ"ג: אֲכֹל – ה'א' בחטף פתח ואין לקרוא 'אֱכָל' בחטף סגול.

כ"ה: יִיטַב לְךָ – ההטעמה ב'ט' מלרע. וכן להלן פסוק כ"ח.

כ"ו: קָדָשֶׁיךָ – יש אומרים שה'ק' בקמץ קטן ויש אומרים בקמץ גדול. צלו"ל.

נ"ל בקמץ גדול.

כ"ו: וּבָאתָ – ההטעמה ב'ב' מלעיל.

כ"ח: וְשָׁמַעְתָּ – 'ו' ההיפוך לעתיד, מלרע. לשון ציווי.

ל: לֵאלֹהֵיהֶם –  ה'א' נחה ואינה נקראת. נקרא: "לֵ-לֹ-הֵיהֶם"

ל: וְאֶעֱשֶׂה-כֵּן  –  'כ' בדגש חזק מדין דחיק.

ל: גַּם-אָנִי  – 'אָנִי' 'א' בקמץ מלעיל, בגלל סוף פסוק.

 

פרק י"ג

ג: וְנָעָבְדֵם – ה'נ' בקמץ גדול. ה'ע' בקמץ קטן. יש הסוברים שה'נ' בקמץ קטן.

צלו"ל.  נ"ל: קמץ גדול.

ד: הֲיִשְׁכֶם – 'ה' השאלה. אין להדגיש את ה'י'.

ה: תִּשְׁמֹרוּ – ה'מ' בחולם חסר, מלעיל.

ה: תִדְבָּקוּן – מלרע.

ו: דִּבֶּר-סָרָה  –  שתי המילים, כ"א מלרע.

ו: לְהַדִּיחֲךָ – ה'ד' דגושה בדגש חזק, לשון הסרה.

הקורא ללא הדגשה משנה משמעות ללשון שטיפה. וכן להלן פסוק י"א.

ז: אָחִיךָ בֶן אִמֶּך  – האות 'ב' רפויה.

ח: מִקְצֵה – ה'ק' רפה ובשוא נח. וכן הוא להלן.

י: יָדְךָ – ה'ד' בשוא נע. נקרא: 'יָ-דְךָ'

י: תִּהְיֶה-בּוֹ  –  ה'ב' בדגש חזק מדין דחיק.

י"ב: וְיִרָאוּן – ההטעמה ב'א' מלרע. ה'ר' בקמץ לשון יראה.

י"ז: רְחֹבָהּ  – מפיק 'ה'.

י"ח: מְאוּמָה – הטעם מלעיל ב'א'.

י"ח:  וְנָתַן לְךָ – התיבה 'ונתן' נהגית מלעיל. (כל מילה קצרה שתבוא לפני… אחת מהמילים: 'לנו' או 'בנו', נהגה  אותה מלעיל.. כגון בברכת התורה 'בחר' בנו 'ונתן' לנו..)

פרק י"ד

א: קָרְחָה – ה'ק' בקמץ קטן, ה'ר' בשוא נח.

א: לָמֵת  – 'ל' בקמץ. 'מ' רפויה ללא דגש.

ח: מִבְּשָׂרָם – ה'ב' בדגש חזק, השוא נע.

ח: תִּגָּעוּ –  ה'ג' דגושה דגש חזק לשון נגיעה.

הקורא "תִיגָעוּ" משנה משמעות ללשון יגיעה ועייפות.

י"ב: וְהָעָזְנִיָּה – ה'ה' בקמץ גדול, ה'ע' בקמץ קטן. יש הסוברים שגם ה'ה' בקמץ קטן.

צלו"ל. נ"ל: בקמץ גדול. ה'נ' בחיריק חסר, ה'י' בדגש חזק.

י"ז: וְאֶת-הָרָחָמָה – כל הקמצים, קמצים גדולים. הטעמה ב'ח'.  מלעיל.

כ"ג: מַעְשַׂר – ה'ע' בשוא נח.

כ"ד: שְׂאֵתוֹ – 'ש' שמאלית בשוא נע. להקפיד להגות היטב את האות 'א'.

כ"ד: יְבָרֶכְךָ  – 'כ' ראשונה בשוא נע, יש הסוברים בשוא נח. צלו"ל. נ"ל: בשוא נח.

כ"ה: בְּיָדְךָ – הטעמה משנית ב'י', ה'ד' בשוא נע הטעם ב'ך' מלרע.

כ"ו: תִּשְׁאָלְךָ – ה'א' בקמץ גדול. ה'ל' בשוא נע, מלעיל.

כ"ו: וְאָכַלְתָּ שָּׁם  – טעם נסוג אחור ל'כ'. דגש חזק ב'ש' מדין אתי מרחיק.

 

 

פרק ט"ו

ו: דִּבֶּר–לָךְ  – תיבת 'דִּבֶּר' מלעיל בגלל המקף.

ו: וְהַעֲבַטְתָּ – מתג ב'ה', ה'ט' בשוא נח. להשתדל לקרוא גם את ה'ט' וגם את ה'ת' ולהפריד ביניהם. נקרא: 'וְהַ-עֲ-בַטְ-תָּ', מלרע.

ז: תִקְפֹּץ – ה'פ' בדגש קל.

ט: קָרְבָה – ה'ק' בקמץ גדול, ה'ר' בשוא נע. נקרא: 'קָ-רְבָה'. לשון עבר.

ט: וְרָעָה עֵינְךָ –  להפריד בין שתי התיבות, ("הפרדה בין הדבקים"). המילה 'וְרָעָה'  מלרע.

ה'נ' בשוא נע ולא בסגול. (עה-ע)

י"ב: וַעֲבָדְךָ –  ה'ב' בקמץ גדול, ה'ד' בשוא נע. נקרא: 'וַ-עֲ-בָ-דְךָ'. מלרע.

י"ד: וּמִגָּרְנְךָ – ה'ג' בקמץ קטן ובדגש חזק. מלרע.

ט"ז: אֲהֵבְךָ – ה'ב' בשוא נע.

י"ח: כִּי מִשְׁנֶה  – ה'נ' בסגול. כן הוא בכתר בן אשר.

(המילה 'מִשְׁנֶה' כאן הוא תואר ולא שֵׁם שאפשר לעשות ממנו סמיכות… 'מִשְׁנֵה')

 

פרק ט"ז

א: וְעָשִׂיתָ פֶּסַח – הטעם ב'ש' השמאלית, מלעיל. ה'פ' בדגש חזק מדין אתי מרחיק.

ג: תֹּאכַל–עָלָיו מַצּוֹת  – תיבת 'תֹּאכַל' מלעיל.

ה: נֹתֵן לָךְ – ההטעמה ב'ת' ואין טעם נסוג לאחור ל'נ'.

ז: לְאֹהָלֶיךָ – ה'א' בחולם חסר, ה'ה' בקמץ גדול. להקפיד להגות להבחין בין 'א' ל'ה'.

י"ג: בְּאָסְפְּךָ – ה'א' בקמץ קטן, הטעמה משנית ב'א', מלעיל.

י"ג: מִגָּרְנְךָ – ה'ג' בקמץ קטן ובדגש חזק.

י"ז: כְּמַתְּנַת – ה'ת' בדגש חזק. השוא נע.