תפארת הקריאה בפרשת ויחי
מאת הרב דר' ב"צ בר עמי הי"ו
יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!
להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.
פרק מ"ז
ל: אֶעְשֶׂה – יש הגורסים שהאות 'ע' בשוא נח. המדקדקים בספרי תימן ה'ע' בחטף סגול, (תנ"ך ברויאר).
פרק מ"ח
ה: וְעַתָּה – להקפיד על הגייה נכונה של ה'ע'.
ו: וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ – שתי אותיות 'ד' בשוא נח. להקפיד להגות גם את ה'ד' וגם את ה'ת'.
ז: מֵתָה – ההטעמה ב'מ' לשון עבר מלעיל.
המטעים את ה'ת' משנה את משמעות הפסוק, ללשון עתיד.
ז: וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם – ה'ש' בדגש חזק מדין דחיק.
ט: נָתַן-לִי – מתג מתחת ל'נ'. מלעיל.
ט: קָחֶם נָא אֵלַי – מתג מתחת ל'ק'. מלעיל.
ט: וַאֲבָרְכֵם – ה'ר' בשוא נע. יש המנקדים מילה זו: 'וַאֲבָרֲכֵם'. צלו"ל.
לענ"ד: 'וַאֲבָרְכֵם'.
י"ג: מִשְּׂמֹאל – ה'ש' שמאלית ובדגש חזק.
י"ג: בִשְׂמֹאלוֹ – ה'ב' וה'ש' רפויים.
י"ג: מִימִין – שתי אותיות 'י' נחות ואינן נקראות. נקרא: 'מִמִן'.
ט"ו: הָרֹעֶה – להשתדל מאוד, להקפיד על הגיית האות 'ע' שלו יישמע 'הרואה אותי'.
י"ז: וַיֵּרַע – הטעם מלעיל ב'י'.
י"ט: יִהְיֶה לְּעָם – מתג ב'י' הראשונה, ה'ה בשוא נח. ה'ל' בדגש חזק.
כ: יְשִׂמְךָ – ה'מ' בשוא נע, כי ה'ש' היתה ראויה להינקד בחיריק מלא.
כ"ב: שְׁכֶם אַחַד – ה'ש' בשוא נע וההטעמה מלרע, ה'א' והח' בפתח ואין לקרוא 'אֶחָד'.
פרק מ"ט
ג: בְּכֹרִי אַתָּה – שתי המילים מלעיל.
י: יִקְּהַת – ה'ק' בשוא נע ומודגשת בדגש חזק. נקרא: "יק-קהת".
ו: הָרְגוּ אִישׁ – התיבה 'הָרְגוּ' ההטעמה ב'ה' מלעיל. נסוג אחור. ה'ר' בשוא נע.
י"ג: יַמִּים – המ' בדגש חזק. צורת רבים של 'ים' ולא רבים של 'יום'.
ל"א: שָׁמָּה קָבְרוּ – ה'מ' בדגש חזק, ה'ק' רפה.
י"ג: אֳנִיֹּת – ה'א' בחטף קמץ, קמץ קטן.
י"ז: עִקְּבֵי סוּס – דגש חזק ב'ק' ובשוא נע לתפארת הקריאה.
י"ח: לִישׁוּעָתְךָ – ה'י' נחה ואינה נהגית. ההטעמה באות 'ע'. ה'ת' בשוא נע, יש הגועים גם באות 'ש'. ויש הגועים גם ב'ל'. צלו"ל.
נלע"ד: עיקר ההטעמה ב'ע'. הטעמה מישנית לפני כן – גם ב'ש'.
כ"ו: בִּרְכֹת אָבִיךָ – ה'ר' בשוא נע. קוראים 'בִּ-רְכוֹת'.
כ"ז: יִטְרָף – ה'ר' בקמץ גדול. ולא בקמץ קטן.
פרק נ'
ב': וַיַּחַנְטוּ – ה'ח' בפתח.
ה: אָנֹכִי – מלעיל. (כל 'אנכי' בזרקא – מלעיל).
י"ג אַרְצָה כְּנַעַן – ה'כ' בדגש חזק מדין דחיק.
י"ז: אָנָּא – הטעמה קלה באות 'א', הטעם ב'נ' בדגש חזק.
י"ח: הִנֶּנּוּ – שתי אותיות 'נ' דגושות בדגש חזק.
